כשהייתי קטנה ספרו לי שמלאכים לא קיימים, הם רק בשמיים..עכשיו אני יודעת שהם גם כאן ...

לפעמים אני פשוט מנסה להתכחש למזל שיש לי!!

זו הייתה אמורה להיות שבת כיפית- באמת! הכל היה מתוכנן לי כבר בראש- ועמית אפילו הבטיח לי לפני שבת שהוא ילווה אותי בשישי בערב הבייתה אחרי הפעולה! אתם לא יודעים כמה חיכיתי לזה כבר...זה היה יכול להיות כל כך כיפי: כל הדרך מהסניף לבית שלי עם עמית, לדבר קצת..מושלםם פשוטטטט!!

אבל לאאאאאא!! הגשם המכוער הזה היה חייב להגיע דווקא השבת, ועוד באיזה עוצמה- לא היה אפשר לצאת לשניה מהבית!

כל השבת ישבתי בבית, הסתכלתי מחוץ לחלון, מחכה לראות אולי הוא יפסיק קצת רק בשבילי- כלוםםם, פשוט כלוםם...

כל השבת הייתי בבית, בלי לעשות כלום- רק חשבתי על עמית ועל כל מה שהפסדתי השבת, ויותר מהכל על זה שאתמול היינו אמורים לחזור יחד...רק הוא ואני, יחד..

אני כל כך שונאת את החורף, שונאת בו הכלללל!! כל מה שכלול בו!!

אבל מצד שני, אולי כל הגשם והשמיים האפורים והמעילים הגדולים, אולי הכל היה נראה לי אחרת אם היינו יחד..רק הוא ואני, יחד..