הנה עברה לה עוד שנה.
יחסית הרבה זמן לא עידכנתי..(נראה לי..)
לא עבר הרבה חגגנו יום הולדת לחבר בעיר, ויום אחרי שוב הייתי בעיר, כל הזמן המרדף הזה אחרי אלכוהול נראה לי כל כך מפגר..אני לא מבין את הפוזה הזאת של לשתות אלכוהול..כנראה זה הגיל הזה או משהו..
בכל אופן..מי שרוצה לשתות אלכוהול שישתה..אין לי בעיה כל עוד הוא או היא לא מתלהבים מזה.
היה לי בוחן במתמטיקה, נכשלתי כל כך לא ציפיתי אחרת.
מרגיש שובע מהכל, לא יודע להסביר, קצת מוזר, קצת אחר, אבל בפנים אותו אדם (או שלא) כבר לא מסוגל להחליט לא מסוגל להגיד לא מסוגל להפנים אבל כנראה מסוגל להשתנות.
מוזר לי ככה, לשבת ולא לדעת, בשנה האחרונה קרה לי הרבה, התרחקתי,התקרבתי,כעסתי השלמתי, האמת? כבר לא שם יותר מידי על הכל..כבר לא אותו אחד בכל זאת, נפגע פחות (ובאמת).
היום זה הסילבסטר, יש מסיבה אצל שחר, מקווה שיהיה נחמד, ולא מעפן, את זה אני אעדכן בהזדמנות, יש לי שבוע כל כך מפוצץ.
שונא ימים ארוכים..כל כך שונא, זה ממש מתיש וכל כך לא יפה.
מקווה להמשיך להשתנות, אבל להשאר אותו אדם.
נסיים בקטע קצר ששירבטתי בספרות:
בוהה בשמיים הכחולים פניו שטופות זיעה אך לו זה לא מפריע כי הוא צועד קדימה עם תקווה.
רגליו הולכות באופן אוטומטי ללא כוונה לעצור, רק לבו הקט הולם ודופק כמו שעון,מפחד להעצר, הולך עם תיק ריק מלבד כריך ומעיל השחשופה והפגיעה מחזיק מקל.
לעולם לא יעצור, כי אם אותו יתפוס המוות הוא לעולם כבר לא יחזור.
יושב ליד עץ נח שתיים שלוש,שונס מותניו מרים רגליו וצועד לעבר הנהר הרחב.
נהר גדול בעל גלים גדולים עוד יותר, כבר לא ממש מלא תקווה הרגליים כושלות-נופלות אך הוא ממשיך קדימה תמיד ובשמחה.נכנס למים הקרים לעולם לא עוצר, לאן הוא חושב שהוא ממהר? אותו המוות לא ימצא בין הגלים הקפואים במים הקרים. חושב שעל המוות הוא הערים, חושב שהוא אלוהים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
האיש-האלים- עם-התחת-המדהים
