מאז הפוסטים האחרונים עברו מלא זמן, זה לא שניהיה יותר טוב...
זה נשאר כמו שזה, פלוס מינוס.
החלטתי לעדכן כי אני דיי קורסת ואני רוצה להוציא קצתמ"הלב".
אני מעמיסה יותר מידי...
אני חושבת שאף אחד לא מקשיב לי ושאני זו שצריכה להקשיב לבעיות שסביבי, אין לי בעיה להקשיב לבעיות של האחרים אבל כשלא מקשיבים לך זה די נמאס..
אני לא רוצה להיות בין לבין, ואני לא אגיד שאני רוצה להיות באמצע... אבל אני רוצה מישהו שאיתו אני כן אהיה המרכז.
שיקשיב, שיעזור, שיחבק, ושיאהב.
אני מתלוננת פה הרבה אבל זה כי אין איך להסביר, אין לי איפה להתלונן.
מצד אחד אני רוצה שיערבו אותי אבל מיצד שני לא... אני ילדה בת 14 וקצת עזבו אותי בשקט.
ליפעמים זה בסדר אבל לא צריך להגזים, שיפנו לאח הגדול שבכלל אותו ממש לא מערבים. רק אותי.
יצא פוסט דפוק אבל שיהיה, גם אם לא תבינו אני לפחות פרקתי את מה שהיה לי.
אומנם לא הכל אבל גם טוב...