נמעס לי ממהורים ולא אל תגידו לי שלכולם זה ככה כי זה לא כמו עצלי
לדוגמא היום אבא שלי לפני שעתיים ככה התקשר אליי בעמצה החיים שאני אצה להביא לו שתי עגלות של סופר כי הוא ואמא החליטו לעשות קניות
ובם לא חשבו להביא בעצמם עגלות...
לא משנה...
אז אני מואידה תעגלות מלמעלה ופתאום שתייהן נופלות לי על הראש בבום אחד גדול וזה די כבר במיוחד על הראש>_<
אז פתאום אבא שלי מתקשר ומתחיל אם הצעקות בפסיכותיות שלו שאני יירד להביא לו תעגלות ואז אני מסבירה לו מה קרה...ומה אתם מצפים מקסימום הבנה נכון..
אז זהו שאצלנו זה לא ככה...
אז ירדתי בלי תלונות מיותרות להביא תעגלות ואז אמא שלי צועקת עליי להזדרז
ואז הבאתי תעגלות והלכתי קצת לנוח(בשלב זה הכאב ראש היה ממש חזק מהמכה שחתפתי קודם לכן) ואז אחרי 5 דקות מאושרות של שקט אמא ניכנסת ואומרת לי להתחיל לפזר תקניות למקרר וכולם הלכו לעיניינם ,אמא שלי על הספא רואה טלוויזיה,אמא משחקת במחשבאחותי במחשב השני ואחי בוכה בכול הכוח...
ואני הלכתי לשרותים פתאום אני שומעת את קולו הנורא לא מבארך של אבי הייקר שקורא לי בקול די זועם ואז אני יישר באתי אליו כבר לא כולכך התחשק לי לשרותים ברגע הזה ואז הוא אומר לי שאני ינקה בעיניים הזועמות שלו כבר אז התחלתי לפחד אבל איכשהו הצלחתי להעביר תפחד במחשב אל זה שאני אוהבת
ואז אני רואה שכולם נחים ויש מלא מלא קניות(כי ההורים שלי עושים קניות פעם ב חודשיים כשאין כבר כלום לאכול)
אז אני באה לאחותי ומתחננת בפניה לעזרה כי ממש כואב לי הראש אז היא לא מסכימה כי היא משחקת משחק והיא מנצחת(כה בטח)
ואז ניתקתי לה תמחשב והיא מתחילה לבכות(משמע אצלה לצרוח) ואבא שלי שם לזה לב כי הוא לא שומע טטלוויזיה אז הוא שואל אותה מה קרה והיא אומרת לו שאני ניתקתי לה תמחשב בעמצה משו ממש חשוב
ואז לאבא יש שוב תממט הרצחני שיש לו ואז הפחד וכול הכאב עולים עליי וכול מה שאני מסתירה מול כולם כול החיוך המזוייף הזה נמוג לגמריי וזה הופך לדמעות ואני מתחילה להתקפל בתוכי ולרעוד ,לא שלטתי במעשיי באותו רגע ופש רעדתי והוא צעק אליי וזרק עליי כיסא הרגשתי הקלה שזה הכיסא וזה לא הוא שייקום בעצמו
כי אז זה לא היה ייגמר ככה כמו שזה ניגמר
ואז אני הלכתי לפזר תדברים בשקט והוא צחק עליי שאני בוכה ואני מנסה למלא את עצמי במחשבות טובות וסיבות כמה החיים שלי טובים
למשל שיש לי חברות נפלאות שלפעמים לצידי וגם יש מישו שאני אוהבת וזכיתי לאהוב אותו למרות הכול...
ושיש לי תכלב שלי שאומנם תוקפני מאוד אך מבפנים הוא פגוע והוא תוקפני רק ביגלל החינוך שלו...
כמוני קצת
ושיש לי ידידים טובים שלפעמים איתי בקשר
וכול הדברים האלה מחזיקים אותי שם באותו רגע
ועד כאן ערב אם המשפחה שלי
ואנשים בבקשה אל תגידו לי מסכנב וכאלה כי אני לא!!!!!
אני חייב וזה טוב אני מניחה....
ויש לי שתי ידיים להגן על עצמי
וחיוך להסתיר את מה שנפגע מבפנים
וכשיש לי את כול אלה אני אנשיך לחיות לא צריכה רחמים פשוט תפסיקו אתם לפגוע בי
ואני מקווה שעכשיו אתן חברותי הטובות תבינו למה אני לא יכולה לצאת הרבה פעמים כי ככה המצב ומה אני יעשה
משפחה לא בוחרים
ומה אני יעשה אני אוהבת אותם
וגם אתכן.....
ואל תידאגו לי אני בסדר הרי אני עכותבת כאן זה כבר טוב : )
לא אפסיק לחייך לא משנה כמה אבכה
מקווה שעכשיו תבינו
אריאלה