"מרטיב את הפנים עוצם תעיניים ,נותן לדמיוני לזרום עם המים"

החיים האלה לפעמים קשה לי מאוד להסביר אותם ולפעמים קל מידי... אולי שם הקושי הפשטות והמורכבות בו זמנית .

יש לי איזשהו צורך שלפעמים אי אפשר להסביר לבטא את עצמי בכתיבה דברים שכותבים לפעמים אי אפשר להגיד וכאן אולי יש הרגשה שהכל אפשרי?
איפה המשמעות לחיים .? רק שאני אוהבת אני מוצאת , עכשיו הכל נראה לי חסר ערך חסר משמעות כל דבר שקורה לי גם אם בדמיון אין טוב ממנו הוא לא מספיק לי , החיים האלה מוזרים אני רואה רק חלק קטן מידי מהם ואני לא רוצה להפסיד כלום זה מטורף אני לא רוצה ללכת לישון כדי לא להפסיד במרוץ נגד הזמן ,בכל שנייה יש הרגשה של פיספוס למרות שבתוכי אני יודעת שזאת רק הרגשה .

רק מוזיקה גורמת לי להרגיש חיה ,שום דבר אחר לא משנה כרגע , זה מצחיק אני במודע יודעת שאני קצת נכנסתי דכאון בתקופה האחרונה אבל יש הרגשה שאני לא מוכנה להגיד את זה ואני לא מוותרת לעצמי על עצמי , כל הזמן במלחמה אני מתעלמת מהדכאון הזה כל יום וממשיכה כרגיל משהו יושב לי על הלב ואני יודעת שאני לא רוצה להגיד את זה אבל פתאום אני מרגישה שאני חייבת כי אם לא זה לא יפסיק לרדוף אותי אפילו בחלומות

אז אני אגיד את זה רק פעם אחת כי אסור כי היא הכי נוראית בעולם כי אין עוד אדם שפגע בי כמוהה

אני אוהבת אותה, פשוט אוהבת.