לא מזמן.

שנת 2005,היא התחילה לעצב..

גילו לה את ישראבלוג.

היא פתחה בלוג. עבדה קשה למדה לעצב ואז.

עזבו אותה.היא ניסתה לחזור

ובטעות העתיקה.לפי זה מי שאמור להכיר אותה,מכיר.

שיקרתי.לבן אדם הכי חשוב שיש לי בעולם.

אולי,בזכותה,יש לי חברה מדהימה.. היא אצלי ברשימות..

אבל בגללה,שיקרתי.שיקרתי ל10.000 ויותר אנשים שכן ראו את

הבלוג שלה.

אמרתי שהיא נעלמה, טסה לחול מתה עזבה ומה לא.

אבל היא תמיד נשארה לי על הלב כמו קרציה על כלב.

אי אפשר להוציא אותה בדרך אחרת.

אין לי חשק לכלום.

ידעתי שהיום הזה יגיע, שאני יצטרך לאזור אומץ

ולגלות לכולם.

שהיא בחיים לא עזבה.

המבין יבין.

אני כ"כ פחדנית. שנתיים אני שומרת את זה ככה בלב.

עצוב לי..

מתחרטת שכתבתי את הפוסט הזה.

מצטערת

*אולי היא גם אפעם לא היתה.*

 please leave me alone

כשאתה פוגש את עצמך באמת, אתה פשוט מת.