החיים מזווית ראיה של צנון

השבוע הכי משמעותי בחיים שלי.

אין אין פשוט אין דברים כאלה. שישה ימים שעברו מהר אבל עדיין הרגשתי שזאת כבר השיגרה שלי וזה היה הדבר הכי כייף בחיים.

מי שלא עבר את זה לא יודע כמה הוא מפסיד.

הלכנו לנו לשישה ימים מהצפון לדרום. התחלנו במדבר יצאנו ביום ראשון ב12 בלילה לכיוון הדרום לטקס פתיחה בזריחה הכי יפה שראיתי.

יום שני:

טקס פתיחה קטן ונחמד ראינו את הזריחה הצטלמנו.

משם יצאנו למסע קטנטן משהו כמו 15 פאקינג קילומטר!!! רצינו למות.

15 קילומטר במדבר זה הדבר הכי מחרפן שיש כמובן שרק התלוננתי ואמרתי לעצמי שבא לי לחזור הביתה ומה אני צריכה את הטיול המעפן הזה.

לכל יום היה רעיון.

היום הראשון היה אני ועצמי.

"תתחברו לעצמכם לשקט לשלווה....בלה בלה בלה" רציתי לתת למדריכה כאפה.

הינו צריכים להתבודד..... אז הלכתי להתבודד עם הסיגריה ואז אמרתי לעצמי יאלה בוא ניראה מזה החרא הזה והאמת שמאז השתפרה לי ההרגשה.

שסיימנו את המסלול המתיש הזה (בהתחשב בעובדה שגם לא ישנו בלילה) הגענו לאוהלים.

אוהלי איגלו של 4 אנשים.

הכנו כל הקבוצה ארוחת ערב בטבע.

לא היה שירותים שזה נורא ניחם אותנו אחרי היום הזה. כמובן שכולם נרדמו מיד בגלל שהיינו כל כך מותשים.

יום שלישי:

זה התחיל בגלי קור מטורפים על הבוקר (5 וחצי בבוקר) והמשיך ל"נץ קפה הראשון" שזה מעגל שבו שותים תה (כן לא קפה תתפלאו) ומדברים על הרעיון של אותו יום.

הרעיון של היום השני של המסע היה אני והקבוצה.

איך אתה משלב בקבוצה, אם אתה מוכן להקריב בשביל הקבוצה, בלה בלה בלה...

יצאנו שוב למסע במדבר הפעם זה היה רק 3 4 קילומטר רק שזה היה עליה ענקית! עם רוח שכמעט הפילה אותנו.

אחרי המסלול עשינו ספורט אתגרי כזה אז אני ועוד שלוש בנות הלכנו רחוק להשתין ולעשן ונשארנו שם מלא זמן שאנחנו חוזרים כולם צורחים עלינו "איפה הייתה בלה בלה בלה!" בתחלנו שיחה על הקבוצה היה הרבה צרחות שיחררנו קיטור, משם באמת התחלנו להיות קבוצה ולא סתם כיתה.

אחר כך הלכנו לישון באוהל בדואי כזה, אכלנו ארוחה בדואית, התקלחנו במקלחות מעפנות, היה מעגל מתופפים שזה היה כיף ברמות כולם רקדו והתחרפנו.

יום רביעי:

התחיל שוב בקור כלבים, הייתי חייבת להשתין והיה חושך מצרים, שתי כלבים מפחידים הלכו אחרי בקיצור בוקר הזוי.

בנץ קפה דיברנו על נתינה.

זה היה יום של התנדבות בקהילה. "אני והקהילה".

הלכנו למועדונית ששם קשישים באים להעביר את היום אבל לא כמו בית אבות כי הם לא ישנים שם.

רקדנו איתם, שרנו איתם, שיחקנו איתם רמי. בקיצור היה כיף לראות איך אנחנו משמחים אותם.

אחר כך הלכנו לניווט בדימונה. אין ת"א שממה לעומתה. העיר הזאת מתה.

אבל היה מצחיק וקנינו שתיה ללילה.

בלילה סוף סוף הלכנו לישון באכסניה, התקלחנו במקלחות נורמאליות, שתינו קצת, והלכנו לישון.

יום חמישי:

זה היה יום אני והעם בארץ.

אחד הימים היותר משמעותיים של המסע.

בבוקר שהיינו כבר בירושלים הלכנו לעיר העתיקה וואי פשוט מדהימה הגשתי כמו בחו"ל. הלכנו לבית השרוף וראינו סירטון.

אחר כך נסענו ליד ושם, היה כל כך מצמרר ועצוב. בכיתי כל כך.

אחרי יד ושם היה אירוע גדול ושמח מה שקצת עיצבן אותי ולא נתן לי כל כך לשמוח כי זה קשה אחרי שהולכים ליד ושם. אבל זה כמו יום הזיכרון ויום העצמאות. גם את זה עברתי.

האירוע נגמר באיזה 12 וכולם כבר נרדמו.

יום שישי:

היום הכי כייפי שהיה בטיול.

אני והמדינה.

הלכנו להר הרצל והיה מן טקס קטנטן.

אחר כך חזרנו לאכסניה והיה לנו שעתיים חופשיות אז סתם היה כיף ריכלנו קצת, אכלנו קצת, עישנו קצת.

משם יצאנו לכותל ואמרו לנו שננסה לשמור שבת.

בכותל היה מדהים הבנות הדליקו נרות ביחד, מלא קבוצות של מסע בראשית עשו מעגל של כולם ביחד ושרנו ורקדנו בקיצור עשינו שמח. הלכנו לכותל שמתי פתק ונישקתי אותו בפעם הראשונה.

ואז חזרנו הכל ברגל חשבתי שאני מתה. הרגליים כאבו, הגב כאב וכולם חפרו עם שירים.

ארוחת שבת לא הייתה משהו והלכנו משם. אחר כך הייתה פעילות לילה הכי טובה שהייתה כל המסע. כל אחד אמר למישהו בקבוצה עין טובה. משהו טוב עליו. בקיצור זה היה כל כך כייף ועשה כזה טוב על הלב וחזרתי עם חיוך מרוח על הפנים לחדר.

משם התחילו הבלגנים. כולם שתו היו מסטולים מפחידים, רק לנו לא היה כי המורה תפסה חברה שלי קונה בקבוק.

היה מצחיק מעצבן ומעיק בו זמנית.

יום שבת:

יום אני והיהדות.

הסתובבנו קצת בירושלים שאלו אותנו מזה להיות יהודי בשבילנו.

אחר כך חזרנו לחדר והיה לנו מלא זמן חופשי.

שיצאה השבת היה לנו שני טקסים ו...נפרדנו מהמדריכה הכי מדהימה שקיימת וגם היינו הקבוצה הראשונה שלה במסע בראשית.

בקיצור חזרתי לשיגרה, חזרתי המוממה מכמה שהישתנתי והשתנה בשבוע וחבל שזה נגמר.

בקרוב יהיו תמונות אני פשוט מתה מעייפות.

מסע ישראלי מבראשית השבוע של החיים שלי.