חברה שלי כתבה אתמול בסטטוס "יש את יום השואה לפני פולין ויש את יום השואה אחרי פולין"
וזה נכון.
לפני פולין, לא הבנתי את יום השואה. הטקסים,השירים,העדויות,הסרטים - ידעתי שהייתה שואה. אבל לא ידעתי באמת עלייה.
כשהייתי בפולין, במחנות השמדה ושנעליי דרכו על האדמה הזאת - הבנתי.
כל מה שלא הבנתי לפני, הבנתי אחריי.
המסע לפולין היה המסע הכי עמוק בחיים שלי ואני לעולם לא אשכח אותו.
למדתי על עצמי המון, לנו יש הכל ואנחנו תמיד נרצה עוד ועוד ועוד
לעומתם, שלהם לא היה דבר וכל מה שהם רצו זה לחיות.
~
אני נכדה לניצולי שואה, סבתא שלי (ז"ל) נולדה בעיירה קטנה בפולין, ואז הגיעו הגרמנים העלו אותם על הרכבת ולקחו אותה ואת משפחתה לגטו, משפחתה נספתה והיא נשארה לבד. היא מצאה פרצה קטנה בחדר ונכנסה דרכה וברחה. היא הגיעה לרוסיה ושם הכירה את סבא שלי (ז"ל- שאותו לא הכרתי כי הוא נפטר שאבי היה בן 13 וגם הוא הצליח לברוח מהגטו) והם עברו לאוסטריה, שם נולדה דודה שלי ואז הם עלו לארץ ואבא שלי נולד.
סבתא שלי אף פעם לא דיברה על השואה. בימי הזיכרון היא הייתה מכבה את הטלויזיה ונמנעה מללכת לטקסים,כל מה שהיא הביאה איתה מפולין ושהיו איתה כל המלחמה היו כף מעץ וצלחת - שהם היו כלי האוכל שלה בילדותה ומהם היא אכלה עד יום מותה. היא הייתה אובססיבית בקטע של לאכול-הכל-מהצלחת. אסור היה לזרוק אוכל ואסור היה להשאיר את האוכל בצלחת. היה חייב לאכול הכל.
כשהייתי בת 10 היא נפטרה ואבא שלי סיפר לי שהיא אף פעם לא דיברה על השואה.שהוא שאל אותה ואחותו היא הייתה מתעצבנת עליהם ולא עונה. הוא גם אמר לי שהיו לה טראומות קשות שבהן היא לא הייתה זורקת אוכל כי היא תמיד פחדה שיבואו ויקחו לה אותו.
אבל היא הייתה אישה חזקה.
נזכור ולא נשכח!! למען 6,000,000 יהודים שאיבדו את חייהם בגלל היותם יהודים.
וכמובן התמונה המפורסמת - מחנה ההשמדה אשוויץ-בירקנאו
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
#מור
