אני שונאת גברים. אחרי 2 שברונות לב ענקיים (ועוד אחד קטן שחוץ ממני אף אחד לא יודע עליו) הגעתי למסקנה הפשוטה
שכולכם אותו חרא.
יודעים להבטיח הבטחות, מחמיאים, מדברים במילים יפות ומילים שכל בת רוצה לשמוע ( "יפה שלי" "אוהב אותך" "מאוהב בך" "את הכל" "נסיכה")
לעזאזל ממתי "אני אוהב אותך" או "מאוהב בך" נהפך למילה שאפשר להשתמש בה כל שניה?!
טוב פעם למשפט הזה הייתה משמעות אדירה. ושמי שזכתה לשמוע את המילים האלו הרגישה כאילו היא זכתה בלוטו.
היום זה סתם עוד משפט ששומעים אותו כמעט בכל מקום ושאומרים אותו לרוב לא מתכוונים אליו.
אז נכון בלה-בלה-בלה לא כולם אותו הדבר וכו'. אבל הסוג בנים שאני מכירה הוא כזה.בידיוק כזה.(וזה עצוב כי זה פשוט רוב מוחלט)
הכל מילים מילים מילים חיבוקים נשיקות ואז מה? אחרי שאת בטוחה שזהו הוא הגבר הנכון הוא אוהב אותך והוא פשוט מפחד להודות בזה וחושב איך להגיד את לך את זה ואת חייה בסרט שאת זאת שהוא חושב עלייה וכו' וכו' ואז אחרי שבוע את מגלה שיש לו חברה, והוא נורא אוהב אותה.והוא אפילו מספר לך עד כמה! הוא גם מקדיש לה שירים והם מצטלמים ביחד ומראים לכל העולם עד כמה הם מאושרים ומאוהבים.
ומה את היית בשבילו? כלום. סתם ידידה , או סתם מישהי בלי חשיבות מסוימת עבורו שפשוט היה לו קל לנצל כל רגע.
אין הרגשה יותר גרועה מזאת.
אני לא יודעת מתי אני אפגוש את הבנאדם הנכון, אם בכלל. נכון לעכשיו אני לא רוצה להתאהב יותר במטומטמים,
ואני כבר מאבדת את כל האמונה בדבר הזה שנקרא "אהבה"
שלא תבינו אותי לא נכון, אני נורא אוהבת סיפורים רומנטיים וקומדיות רומנטיות - אבל אני פשוט לא מאמינה יותר שזה יקרה לי.
לא מאמינה יותר בכל הדבר הזה. זה עצוב, אבל נכון.
אולי אחרי שאני אפגוש את הבנאדם הנכון הדעה שלי תשתנה, ואולי אפילו לא.
בינתיים אני חושבת שהכי טוב זה להיות עם עצמך.
~
ל"ג בעומר שמח אנשים♥
(כן אני מאלו שעושים מדורות היום)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
#מור