אז היה לי יותר מדיי צבא ליום אחד. 6 שעות שלמות של "חוסן נפשי" שבהן סיפרו לנו על הטירונות, השלבים שאחרי הטירונות
וכל הדברים הלא נחמדים שהולכים לקרות לנו.
אותי זה לא עודד במיוחד, בהתחשב בעובדה שאני בנאדם שמאוד אוהב את הפרטיות שלו ואינלי מושג איך אני אסתדר בצבא במקלחות משותפות אם עוד בנות. חדרים/אוהלים זאת לא תהיה בשבילי בעיה, כי אני ישנה עם אחותי בחדר כבר 17 שנים. אוכל גם לא תהיה הבעיה, אני לא מפונקת בקטעים האלו ונכון שאני מתה על האוכל של אמא שלי (כמו כולם,בערך) אבל אני בטוחה שאני אסתדר עם הקטע הזה.
אני מכירה את עצמי ויודעת שזה ישבור אותי. משום מה ההרצאה יותר הפחידה אותי מאשר הכינה אותי.
קשה לי גם להסתגל לאנשים, אני זוכרת שביום המא"ה לקח לי המון זמן עד שדיברתי עם כמה בנות שם.
אני בנאדם שלוקח לו המון זמן להסתגל לאנשים חדשים ולהכיר אנשים חדשים. אני לא מאלו שזה הולך להן בקלות.
אני יודעת שעד הגיוס שלי (התאריך המשוער הוא בדצמבר) אני אצטרך להתגבר על זה, להיפתח, לזרום.
בינתיים אני אהיה אופטימית ואנצל את החודשים האחרונים לי"ב וביצפר בכלל,
ממלא אחרי פסח זה יהיה רק תגבורים/מתכונות/בגרויות... יהיה טוב:)
אז שיהיה סופ"ש מדהים אנשים♥
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
#מור
