| 10/2007
L'amour, El amor... האהבה....
אהבה.... בכל שפה היא יפה... לכל אדם היא טהורה, אפילו עבור הנצרות היא סוד העולם. אבל מה היא אהבה? פרץ שנועד לשמר על הדור הבא?
רגש בלתי מובן שגורם לנו להתמכרות מסויימת? אי אפשר להסביר אהבה... היא ייחודית... היא "רק שלנו", היא מיוחדת רק לנו... או.... או...
שלא.. כי כולנו חשים אותה וכולנו לא יודעים להסביר מהי... מהי האהבה, מה
זאת אהבה? Que es el amor? What is love.. האהבה שלי, אני מסביר
אותה דרך פרי האהבה... ואני מדבר על אהבה בין גבר לאישה, ועל זה דברתי כל
הזמן... כי אהבות קיימות מכל הסוגים, אבל זאת אהבה חזקה ומקשרת
בין כולם. לדעתי, פרי האהבה הוא תות. הוא תות, כי אהבה היא מתוקה, היא
טעימה,נעימה ומתוקה, אבל גם יכולה להחמיץ אם אנחנו לא בשלים אליה, או להיות חולים
ממנה אם ריססנו אותה יותר מדי (כמו באהבה נכזבת), כמו שמרססים את התות לפעמים. צבע התות הוא אדום, כמו הדם, כמו תאווה, צבע התשוקה.
אבל מה הופך את התשוקה הזאת ליפה? אולי העובדה שכולנו מחפשים אותה, אולי
העובדה שבפלא אנחנו מוצאים אותה? האהבה היא כמו שיח תותים טרי
ביער קטן, אחרי שעברנו את שדה הקוצים. מרפאת את כל הפצעים... הבעיה שלעתים גם בפטריות רעל אנו נתקלים, ובמקום אהבה מוצאים סמים.
שלא מוליכים אותנו לשום מקום... אבל... גם אחרי כל נפילה, אדם אופטימי יחפש אחרי התאווה הכי יפה... תאוות האהבה...
אני מקווה שעניינתי אתכם, במחשבות שלי על האהבה, שהיא דבר שחוויתי פעם אחת בצורה רצינית, וכל השאר היו תשוקות חולפות. וגם הפעם הזאת
הייתה נכזבת.
אני אשמח לשמע תגובות, מקווה שנהנתם ונתראה בפוסט הבא!!!
| |
Be Coolitis, על הדלקת ושחרור מהצבא
לא נתתי פוסט כבר הרבה זמן... והבטחתי בהתחלה רבות. אפשר גם להבין היום בדיעבד למה לא עדכנתי...
אפילו לא בדיעבד, זאת פשוט הייתה מציאות, המציאות שלי היום, כחולה קוליטיס. לפני שאני אסביר לכם על המחלה, אסביר לכם
קצת על התהליך שהיה לי.... אני הייתי "ג'ובניק" בצבא, בג'וב חביב, כזה שיש בו לא מעט עבודה אבל מעט תורנויות ושמירות, ולא
בגלל פטורים אלא בגלל שהרע"ן הנחמד שלנו קמבן אותנו. מדי פעם היו לי שאיפות לקצונה, שהתנדפו לעתים, לעתים צמחו מחדש..
אבל אפשר לומר שבסה"כ בצבא היה אחלה. בייחוד כשלמדתי יפנית. אז כן, עד עכשיו החיים שלי הם של ג'ובניק ממוצע, פחות חפשן
ואפילו שהייתי "צעיר", בלשון הצבא, רציתי להשתחרר. התגייסתי ב16.10 שנה שעברה, למקום שממש לא רציתי ובדרכים והרבה מזל
הצלחתי להתנתק ממנו, משטרה צבאית. לאחר מכן עבדתי בתיאום ותכנון בצבא ולמדתי היטב איך הוא מתנהל. כמובן יש עוד דברים
להגיד על השירות, אבל זה הOverall. בסוף חודש יוני, המצב השתנה, וחיי לא יהיו אותם חיים לאחר אותו הזמן. התחילה להתפרץ הדלקת,
רק שבאותו זמן, לא ידעתי מה זה בדיוק. היה לי דימום בפי הטבעת, ועייפות התחילה להתעורר בעקבותיו. רופאת היחידה הפנתה אותי לבית חולים
בלחץ שלי כמובן, אחרת ה"נגרים" הצבאיים, שמעזים לקרא לעצמם רופאים, לא היו עושים כלום. בנוסף הייתה לי הפניה לפרוקטולוג, שהייתה
נחוצה גם היא. בבית החולים, הרופא ה"איכותי" טען שאני מתאמץ יותר מדי בצואה וזה מקור הדימום. בהמשך תדעו עד כמה זה היה טמטום.
הוא המליץ לי ללכת לפרוקטולוג צבאי. אליו הלכתי, והוא טען שיש לי דלקת ברקטום, הוא לא טען לדלקת שלי, אלא לדלקת קלה יותר. קבלתי
אנטיביוטיקה שלא הגבתי אליה, והתחילו שלשולים כבדים, דמום רציני והרגשתי עייפות עצומה כשאני מאשים את עצמי ב"ג'ובניקיות יתר" ועצלנות.
אך זה ממש לא היה המצב. בשיעורי יפנית, שהסתיימו, צחקו עליי שאני פתאום מתעייף יתר על המידה, כשלמעשה איבוד הדם אוביל אותי להיות
על סף אנמיה והרגשתי חלש מרגע לרגע. בעזרת הרבה מאבק נוסף עם הבירוקרטיה הצבאית, הצלחתי להשיג בדיקת קולנוסקופיה בבי"ח איכילוב.
בבי"ח איכילוב התייחסו אליי יפה ובכבוד וגילו בבדיקת קולונוסקופיה, שההכנה אליה, כחולה קוליטיס, קשה אפילו יותר מלאחרים, שהיא גם ככה לא
נעימה. השלשולים הרבים וה"טבעיים" התלוו בדימום עצום, אבל הרגשתי שלפחות עכשיו אטופל כמו שצריך. האם זה הכל? לא.. לאחר מכן התלוותה
אליי חוסר הודאות, כי אמרו לי שכנראה לא אהיה חייל יותר. זה התלווה בתחושות קשות מצד אחד, ואופטימיות מצד שני, כיוון שהצבא אינו מקום
לאנשים עם דלקות מעיים כרוניות כמוני. והתקווה לעתיד טוב יותר, היא זאת שהחזיקה אותי בתקופה הקשה ברמ 2, עד לוידוי התוצאות, שלמעשה
היו גושפנקא לדלקת הלא נעימה הזאת, שכוללת כאבי בטן, דימום, שלשולים... כיום אני מתפקד אט אט הרבה יותר טוב. אני מתרחק מהאנמיה,
והחיים שלי משתפרים אט אט.
עכשיו אני משלים בגרויות, והקושי כרגע הוא המחסור בחברה, קושי שכנראה יגמר אט אט...
אני רוצה להגיד לכל חולי הקוליטיס, ול"בני דודינו", חולי הקרוהן, הצלחה בחיים, והרבה כוחות להתמודד עם הדלקת הזאת, שמגבילה את חיינו.
אני אשמח לקבל תגובות, ומקווה שעניינתי אתכם, על אף שלא היה נעים לקרא את התהליך הרפואי שלי. כשבכל תקופת הקושי הזאת, התמודדתי
עם הקשיים ואפילו עליתי לשמירות... כשאני מקווה, שיגלו את הדלקות הנוראיות האלו בזמן, כמו שקרה לי, באופן יחסי כמובן, וככה לא נצטרך
לסבל. מי שיגיב, אני אשמח לדבר איתו...
ותדעו לכם, היום אני חי חיים הרבה יותר טובים... רק צריך להיות רגועים ואופטימיים!
סופ"ש מקסים לכולם!
שלכם,
Rudniyu
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: