אביבית סתיו - אופטימיות מהוססת

ערב ראש השנה.

משום מה, אני דוחקת בחשבון הנפש ששמור בד"כ לימים הנוראים להקדים בואו. אני צריכה את זה. כאילו חיכיתי שמישהו/משהו יציב אותי מול מראה ויאלץ אותי להביט בה ישר, בלי להסיט את המבט כתמיד.

לא רוצה להיכנס למקום הזה של הדיבורים הרגילים על בדידות בתקופת החגים ועל התחושה שמתחדדת.

כבר לא מקבלת את העניין כצו גורל אלא לוקחת אחריות מלאה על כל צעד.

חיוביות, אופטימיות, קלילות, אפור (בין השחור ללבן), השלמה, חמלה – בהחלט מילים שנעלמו מהלקסיקון שלי השנה. יודעת למה ואיך אבל בוחרת לא להתעסק בזה אלא יותר בכיצד ניתן לשזור אותן מחדש בהתנהלות השוטפת שלי, במהות שלי, במה שאני משדרת לסביבה.

אומרים שהכרה בבעיה היא 50% מהפיתרון. אז אני שם, בדיוק בשלב הזה.

מכאן, צריכה להשכיל להשיג את האחוז ה-51 ומשם אני מאמינה שהדרך תהיה פשוטה יותר.

אני נאחזת בהזדמנות השנה החדשה, היא מהווה עבורי נקודת ציון. אני תולשת את הדף ומתייקת.

שתהיה לכולנו שנה מלאה חוויות מרגשות, שנת הגשמה עצמית, התפתחות אישית, זוגיות, אהבה, נתינה, שמחה, ריקוד, כיף, חיוכים, נשמה, שנת זריחות מדהימות ולילות זרועי כוכבים...

שנה דבש!