אביבית סתיו - אופטימיות מהוססת

לא הרבה, באמצע כזה

בין לבד לביחד

בין שחור ללבן

משהו שלא יפריע, ולא יעיק

משהו שישתלב ולא יזיק

אבל קשה למצוא שילוב כזה שיחיה בשקט עם הלבד המונוכרומטי שבניתי לי בזמן הקצר שהתאפשר

אני אוהבת אותו, אוהבת אותו מדי?

ברור לי שאני לא כזו, אני יודעת שהפריחה הנוכחית היא אפסית לעומת הצמיחה הפראית שמובטחת לי

אם רק אפנה פינה קטנה...

בהתחלה היא תהיה משורטטת בגיר, מוגדרת, בלתי חציה

ואח"כ, נראה, נחשוב, נרגיש בתקווה...אולי לאט לאט אמחק את הגבולות.

היינו חבוקים וחלמנו יחדיו

שאפנו את אוויר חדרנו הדחוס מדי לילה

והתעוררנו אפופים לבוקר מלא תקוות

ספגנו האחד את מעללי השני בשקיקה עד שהכלנו

קירבנו, הקרבנו, הרחקנו, ברחנו, חזרנו, שוב חבוקים

שאיפות, תכנונים, שגרת חיים, הבנה ללא מילים

אחזנו, הרפנו, משכנו, נחרדנו, התרגשנו, אהבנו...

הזמן מטשטש, והזכרונות כמו עשן סמיך מתפוגגים

ואנחנו צפופים בתוך אותם הרגעים שלא ישובו

חיים אחרים.