באחד מנסיונותי לתקן את העולם,

נכנסתי למחסן הישן בחצר ביתי לחפש את הדבק שבעזרתו אהיה יכול להדביק את שברי העולם.

בעוד אני אוסף את שברי העולם החדים ידיי נפצעות ונגאלות בדם.

שברי העולם המחודדים כסכין קצבים לא חודלים לחדור לבשרי.

דמעותיי הזולגות נספגות בפצעי וממליחות את דמי הזורם בעורקיי.

בעוד שגופי עולה בלהבות אני נחרד לגלות כי את העולם כבר לא אהיה יכול לשנות.

פעולה בצופים- אני לא מאמין שאני כותב על זה... ואני מקווה שמישהו יקרא את זה.

אז ככה לפעולה היום הגעתי עם אכזבה גדולה בלב שאני יודע מה יהיה, כמו תמיד החניכות יריבו יאכלו סוכריות ולי יוציאו את הנשמה.

אז בהתחלה באו החניכות שלא עושות לי בעיות בדרך כלל. אחרי כמה דקות שהתחממנו (משחק פתיחה וכל זה) לי חזרה התקווה ללב, להפתעתי הרבה צצו לי החניכות המפריעות מאחורי החאן. אז בסבבה שלהן נכנסו לפעולה כשהן מפרקות שקית סוכריות טופי, אחרי שביקשתי שיכניסו את הסוכריות לתיקים, אתם חושבים שהם הקשיבו?!

הנה רועי באופק הסתובבתי עם הגב אליו ולא קראתי לו, אחרי שעשיתי כמה קשירות באוהל הסתובבתי שוב ומה אני רואה?! אני רואה את רועי אוכל עם החניכות שלי את הסוכריות, התתתעעעעעצבנתי! הרגשתי כאילו נותנים לי בוקס לאף, מה אתה אתה רציני?! אחרי שרבתי עם החניכות להפסיק ללעוס לי סוכריות דביקות מול הפרצוף אתה בא ואוכל איתן. אחרי זה אילי והשלישיה שלה ניסו לפוצץ ת'פעולה, רועי שלף את אילי מהפעולה לשיחה צדדית. כשהיא חזרה הייתי בטוח שהכול עכשיו יהיה יותר טוב משהיה, אבל איך שהיא חזרה היא התחילה לחלק בעיטות לזוהר ולליאור, נכנסתי להלם. אחרי שתי הבעיטות הגבריות שחילקה, התחילה לברוח כמו שודד אחרי בששדד בנק. רצתי לעצור אותה... ופיתעום בלי להשים לב הרגל שלי פגשה בזנט! היה בא לי לבכות, לא ידעתי מה לעשות, חשבתי לעצמי "איזה מטומטם אני, אני פה כדי שישפילו אותי!"

אחרי כל הבלאגן רועי ישב עם החניכות לשיחה רצינית, הן הפתיעו אותי, ההתנהגות הפרטיזנית השתפרה להתנהגות מתחנכת. וכמובן כמו פרייר נשארתי עם החניכות שלי 45 דק' להכין קוראסונים אחרי הפעולה.

אז מה אני מטומטם או שאני רק מרגיש ככה?

נוי, רק דפים יבינו אותך, כי את קורעת!

חחחחח אם נכנסת לבלוג יצאת טומטומטומטמת חחחחחחחחחחח XD

ואם כבר נכנסת מוזמנת להגיב....!