כבר בערך שעתיים מאז שדיברנו, כבר בערך שעה שאני לא נרדמת

הכי אני שונאת את המחשבות הלא טובות שלפני

לפני השינה לפני הכניסה ללא נודע

איך זה קרה בכלל , מרגיש מוזר

זה נראה כל כך קל שזה לא אצלי, לא קשור אליי

משהו כמו חצי שעה אני מנסה לכתוב כאן משהו ולא הולך

תקופה מוזרה שבין סיום התיכון לגיוס. קצת מבואסת שוויתרתי על המכינה אבל כנראה שזה מה שהיה אמור להיות. אני דוחה בכל יום מחדש את לימודי הנהיגה והתאוריה. עדיין בקיבעון של לחץ וחוסר זמן, למרות שיש הרבה מאוד. אני יכולה להנות מתחושת הרוגע הזו ולהתענג עליה ובמקום זה סובלת. ממש בקושי יודעת, אבל זה בדיוק הזמן לנסות להבין וללמוד. ולהגשים את כל מה שרציתי ולא מימשתי בשלוש שנים האלו או בכללי כל החיים.

ראיתי את מופע הסיום של הבית ספר הקודם. מאוד מוזר.

הרבה זכרונות עלו פתאום וגם כמה אהבות . משהו שקצת היה חסר בתיכון 

יותר מדי רץ בראש, אז פשוט לילה טוב