הבלוג הבלוגי שלי :)

הייתה לי פעולה דווקא ממש חמודה וכיפית!

תוך כדי הפעולה הבנתי שהיום הזה לא הולך להגמר בטוב! אבא שלי פשוט צרח עליי [אתה לא מבין שאני מדריכה ויש לי אחריות ואני לא אענה לטלפון גם בפעם הרביעית שתתקשר!?] הוא חיכה בחוץ שאני אסיים כדי לקחת אותי הביתה [לאמא] ולשבת איתי כי יש לי המון שיעורים וחומר חדש שאני צריכה ללמוד..... אמרתי לו שאני אתעכב והוא נסע לבית של אמא וחיכה לי שם והתקשר והתקשר והתקשר! כמו שהוא לא אוהב שמפריעים לו אז שלא יציק לי, התחייבתי להיות עד 8 אבל עדיין הוצפתי בטלפונים. מאיפה שהייתי לבית יש 20 הליכה ואולי יותר...... כשהתחלתי ללכת לכיוון הבית "חברת צוות" שלי התקשרה ופשוט צרחה עליי שאני סכסכנית ושקרנית, אניי ממש לא כזו!!  השיחה הזו נמשכה 10 דקות כשכל הזמן הזה אני מנסה להגיד לה שתפסיק לצרוח עליי [לא רציתי לנתק לה בפנים ולצאת זו שלא בסדר]  בדרך הביתה הרגשתי שעוד שנייה אני נכנסת להתקף קוצר [כנראה אני אסמטית ואני צריכה לעשות בדיקה שתאשר את זה =/] ביקשתי מאמא שלי שתגיד לאבא לבוא לקחת אותי, הוא הגיע עצבני משו פחד! כבר היה עדיף ללכת ברגל.....

הגענו הבייתה ובאמת אבל באמת שרציתי לשבת וללמוד אבל פאקינג לא הייתי מסוגלת המוח שלי לא הצליח להתנתק מהשיחה המפגרת הזו =/

אבא שלי התעצבן עליי שלא הייתי מרוכזת   ישלך ילדה עם ADD  אתה צריך לקלוט אחרי כמה שנים טובות שריכוז זה לא צד חזק אצל ADD !!!

אבא שלי החליק לקוםם וללכת.... ת'אמת שלא הייתי מסוגלת להמשיך ללמוד  אבל לקום וללכת?! מה ק ר ה !?  לא בכבוד שלך להשאר ולנסות לדבר איתי כדי שאני ארגע? לא בכבוד שלך פעם אחת לחשוב על הילדה שלך?!

אני שונאת לריב, במיוחד עם אבא שלי..... למרות שאני כבר רגילה אבל זה הורס את המצברוח =/

לפעמים אני חושבת שבאלי אבא חדש! כזה שיהיה ס ו ב ל נ י !!

חבל שאי אפשר במטה קסם לשפר את הקיים =/

אני כל כך צריכה חיבוק, אבל כזה שלא נגמר, לפרוק למישהו......

יהיה טוב נכון?!