האם תחזרי?

ישראבלוג צריכים לערוך יותר תחרויות כתיבה כדי שיהיו לי יותר סיבות לכתוב.

את הסיפורון הבא אני מקדישה בעיקר ליצורון שלי, כלומר, בן הזוג שלי, שבמהלך השבוע האחרון עבר ייסורים קשים כשאני חיפשתי נושא, עלילה ופואנטה לתחרות. אני גם חייבת להקדיש לו תודה מיוחדת, על שעבר איתי את סיעור המוחות המציק הזה ובסופו של דבר שתל אצלי את הרעיון המקורי לסיפור.

מקווה שתהנו :)

וכמובן, סורי על השם במעפן. זו לא המומחיות שלי.

דולצינאה

שייך לפה, בין היתר

"אז אתה בעצם אומר שלא הזמן הוא שמראה את אותותיו, אלא זה השינוי בהסתכלות של המתבונן."

"נכון, הזמן לא משתנה, אלא אנחנו."

"אבל מה שמשנה אותנו הוא הזמן."

"אנחנו משנים את עצמנו, הזמן אינו משתנה בכלל. סתם דרך מצוינת לתרץ דברים, אם תשאל אותי."

הזר מולי הביע ככל הנראה את פליאתו מדברי, כיוון ששני פסי הזיפים הצפופים מעל עיניו התרוממו וחשפו קצת יותר את צבען האקזוטי של עיניו. הוא בהחלט היה מיוחד ומאוד בלט על רקע דיינר הדרכים השגרתי בו ישבנו.

במהלך כל שיחתנו הבחנתי במלצריות ובשאר יושבי המקום מגניבים אלינו מבטים סקרנים, אך נראה שלזר עצמו לא היה אכפת. הוא השיב להם במה שלדעתו כנראה היה חיוך חם ולא מזיק, אך נראה סתם כאילו החליט לחשוף את שיניו באופן רנדומלי. אפילו אני הצטמררתי כשפנה אלי בחיוכו ושאל אם יוכל להצטרף אלי למשקה בזמן שהוא מחכה.

מהמלצרית הוא ביקש שתכין לו קוקטייל מיוחד שצבעו שקוף וטעמו נע בין מריר ומתוק לסירוגין. כששאלתי, הוא סיפר ממה עשוי הנוזל ופירט את התרכבותם של הגזים ממנו עשוי, ועוד סיפר שבכוכב שלו, הנוזל הזה חיוני למחיה.

כששאלתי אם הם מקימים מכרות ומפעלים לאיסוף הגזים ויצירת הנוזל הוא צחק, וכשצחק הבליטה המוזרה במרכז פניו, שלה היו שני חורים, התרחבה ופלטה אוויר.

"אני חייב להגיד לך, כבר הרבה זמן לא ניהלתי שיחה כל-כך פוריה כמו זאת. היה לי עונג לפגוש בך!"

הזר התרומם על רגליו ובכך חשף את מבנהו הארוך כל-כך בניגוד למקובל באזור והושיט את ידו מרובת האצבעות אלי. לחצתי אותה בהכרה וחייכתי. בעת שהסתובב ופנה ללכת, תהיתי מאיזה חלק בגלקסיה מגיעים זרים כמו זה.

"לפני שתלך," קולי גרם לו להסתובב ולאזור השעיר מעל עיניו להתרומם שוב בהבעת שאלה. "אני חייב לדעת, מאיפה אתה?"

"אני? מכוכב בשם ארץ."