כתיבה תמה

רוב החברים של האל היווני לא ממש אהבו אותי. כלומר הם אפילו לא חיבבו אותי. ז'תומרת הם ממש לא סבלו אותי. הם היו חבורת חננות מחשבים מהזן הרופס והמחוצ'קן, חובבי די אנד איי שכבר מיצו את כל משחקי המחשב והנינטנדו ולכן התחילו לפתח לעצמם משחקים אחרים. כדי לא להצ'טעמם. אני הייתי החברה הראשונה של מישהו מהם. האשה הראשונה שמעזה לחדור אל מעוז הגבריות ההורמונלית (במובן התיכוניסטי של המילה) ועוד בלי להבין מילה או אות בסי פלאס פלאס. החברות ההדוקה שלהם היתה מאויימת על ידי בחורה שאפילו העיזה להתגייס לפניהם לצבא. אני בעיקר הייתי מאויימת מהאיי קיו הרב ספרתי שהיה בחדר כשכל שניים מהם החליפו איזו כאפה טלפונית או שורות של קוד תוכנה.

אבל עם הקטנצ'יק דווקא הסתדרתי לא רע. אני חיבבתי אותו ונדמה לי שהוא אפילו סבל אותי. כלומר, הוא היה החכם שבחבורה. לא סתם גאון שקפץ מהגן ישר לכיתה ב' (וגם זה כי הוא היה נמוך מידי בשביל כיתה ג') ופתר תרגילים בפיסיקה כאילו שהיו תשחצים, אלא בחור חכם ממש. קטנצ'יק, אבל עם נשמה זקנה ונבונה. הם היו צוחקים עליו, אוהבים אותו אבל מרשים לעצמם רגשי פטרונות בגלל גילו, גובהו או מראהו הילדותי. העריצו אותו, כנראה הבינו כי הוא חכם מרובם, וגילו כלפיו נדיבות פטרונית של אחים גדולים כלפי אח צעיר ומוכשר. לי לא היה במה להתנשא, אז השתדלתי סתם להיות נחמדה, והוא היה די נחמד אלי בחזרה. היינו מחליפים חיוכים כשהאחרים היו מחליפים גיחוכים.

כשהקטנצ'יק העיז להתארגן על בחורה גבהו גלי הקנאה, ואת חיצי הביקורת שפעם הופנו כלפי הם כיוונו לעברה. אני הפכתי לכמעט נסבלת, לאחת מהחבורה. היא מרחיקה אותו מאיתנו, טענו. את לפחות גרה בעיר קרובה, אבל היא ברוב חוצפתה גרה במרחק שעתיים נסיעה! היא מכוערת, פסקו, ובפני לא העיזו להגיד לי אם אני לפחות עומדת בסטנדרטים הגבוהים שלהם. היא מבוגרת ממנו בשנה אמרו ועיוו פרצוף מזועזע. היא טיפשה! לידה אפילו את בסדר, הסבירו, את למדת קצת פיסיקה. היא בכלל ממגמת ספרות, הכריזו את הקללה הגדולה ביותר בספר הגדול של מסדר הגיקים, ולא יספו.

למען האמת גם אני לא חשבתי שהיא חכמה גדולה או יפהפיה מהממת, מצד שני הוא זיין והם לא, ככה שהקנאה היתה ברורה ושקופה. בעיקר הזדהיתי איתה (עם החברה של הקטנצ'יק, לא עם הקנאה). אני זוכרת אותה היטב, כי ערב אחד באיזו מסיבה לילית שבסופה נשארנו כולנו לישון באותו בית – כי חננות לא נוהגים באמצע הלילה אם מישהו ליד שתה בירה – נכנסתי בטעות לחדר אחד כדי לקחת מגבת ותפסתי אותם במצב די אינטימי. היא הסמיקה, אני הסמקתי והוא חייך אלי בשובבות נינוחה. הוא והיווני היו היחידים שהלכו לישון באותו הלילה עם בחורה בשק שינה.

כשהתנתקתי מהיווני, מטבע הדברים נותק גם הקשר עם החבר'ה שלו. לא התאבלתי על האובדן, ולא ממש התגעגעתי לרובם, אבל מידי פעם תהיתי מה קורה עם הקטנצ'יק. ידעתי שהלך לעתודה. ידעתי שהצטרף ליחידה של המבריקים בצבא. תהיתי אם הוא נשאר עם מה שמה. תהיתי אם עוד נפגש פעם ונחליף חוויות וידעתי שיום אחד עוד אשמע עליו.

אז השבוע שמעתי עליו. גיליתי שהקטנ'ציק הולך אוטוטו להפוך למיליונר כשימכור את הסטארט אפ שלו לאיזו חברת ענק בינלאומית ויצטרף לשורות המסודרים. גניחט עם איי קיו סטרטוספרי וחשבון בנק מהחלל החיצון. עם המזל של בחורים כאלה, היום הוא בטח גם חתיך. ולי רק נותר לקלל, איך זה שעוד פעם פספסתי את ההזדמנות לעבור יום אחד עם הנכדים ליד הבית שלו בארסוף/סביון/קיסריה/מאה שערים ולהגיד – אתם רואים קינדערלך, בבית הזה גר קטנצ'יק, החבר הטוב שלי, זה שהכיר לי את סבא שלכם ושבמטוס הפרטי שלו עשינו את אבא שלכם, בדרך חזרה מעוד טיול משותף מסביב לעולם.