יום אחד ניפגש ונביט זה לזו בעיניים, ונדע שכל המילים האלה שאנחנו אוגרים בינתיים ומחכים לשחרר, כבר לא צריכות להאמר. וברגע אחד, הן ישתחררו להן ללא קול ויתרחקו מאיתנו לנצח – כמו בלוני הליום שברחו מהקרקס, מרחפים וניתקים, נסחפים וקטנים, עד שהם נקודה רחוקה בשמיים, עד שאינם עוד.
אני כבר לא אצטרך להגיד כמה אהבתי וכמה כעסתי. אתה לא תצטרך להגיד שהתגברת. אף אחד לא יצטרך לבקש סליחה או להתנצל, ואף אחד לא יצטרך לתקן את הזכרון של השני שלא ככה היו הדברים, כי אם אחרת.
אולי נחייך זה לזו ואולי נהיה קצת עצובים. אבל בשקט שיהיה בינינו, שנינו נדע שזה באמת מאחורינו, ונמשיך ללכת, כל אחד אל שגרת יומו, אל עולמו, אל חייו.
טיפה טיפה
מילים: דוד שחר
לחן: דוד שחר
שוב הולכת ברוטשילד
כבר לא אכפת לי אם תעבור
שוב הולכת ברוטשילד
כבר לא אכפת לי לחזור ולזכור
שוב שומעת שירים שאהבת
בלי להעביר תחנה
וכשמישהו בדלת
כבר לא מחסירה פעימה
טיפה טיפה אני חוזרת לעצמי
טיפה טיפה אני אוספת את השקט שלי
אולי אפילו מתייפה
טיפה טיפה
תשעים וחמש דקות סרט
לגמרי שכחתי אותנו
השחקן לא הזכיר לי אותך
הסיפור לא מזכיר את שלנו
והמספר אצלך אני כבר לא בטוחה
אם נגמר בשבע או שתיים
וככל שאתה נעלם שוב זורם לי הדם ללחיים
טיפה טיפה אני חוזרת לעצמי
טיפה טיפה אני אוספת את השקט שלי
אולי אפילו מתייפה
טיפה טיפה
שוב הולכת ברוטשילד
כבר לא אכפת לי אם תעבור
שוב הולכת ברוטשילד
כבר לא אכפת לי לחזור ולזכור
שוב שומעת שירים שאהבת
בלי להעביר תחנה
וכשמישהו בדלת
כבר לא מחסירה פעימה