כתיבה תמה

אחד הדברים שלמדתי מחברי הלונדונים הוא ערכו של מקום אחסון בחלל המגורים. כשמשלמים שכ"ד במאות לירות שטרלינג, כל פריט מיותר שנותר בבית תופס את מקומו של פריט אחר, ומתומחר. לרוב, זול יותר להיפטר מחפצים וברבות הימים לקנות אותם שוב, מאשר לאחסן אותם לאיזה שהוא רגע עתידי מעורפל, שבו נזדקק נניח למפתח שוודי, חופף שטיחים או מערבל בטון.

ספרים, גורסת ההריונית לשעבר, הם מתופסי המקום (ואני מוסיפה – והאבק) הגדולים ביותר הידועים לאדם האורבני הפסאודו אינטלקטואל הממוצע. במיוחד, כשאותם ספרים הם מז'אנר ספרי הטיסה/שירותים/מחיקת תאים אפורים או לחלופין מהסוגה העילית הידועה בכינויה "הצטרכתי אותם פעם עכשיו כבר לא".

עכשיו, זה שאני יודעת את כל הדברים האלה ברמה העקרונית, לא אומר שקל לי ליישם ולהיפרד מחפצים מיותרים. הו לא! בבסיסי אני רכושנית ונוסטלגית, כיאה לכל צארינה שמכבדת את עצמה. אבל עכשיו, משפירוק הקרטונים הסתיים באופן סופי ומוחלט אני מוצאת שאפילו אני יכולה להעביר הלאה כמה דברים. במיוחד כאלה שקשה לי לזרוק כמו ספרים וסרטים. סבא שלי ז"ל לא יסלח לי לעולם אם ספר שהיה בידי יגיע ממנה ישירות לפח האשפה. מוטב שהספר הזה יעבור אצל מישהו בדרך לפח מחזור הנייר, גם אם מדובר בזבלון רך כריכה כמו "סקרלט" של אלכסנדרה ריפלי – אותו המשך לא רשמי ל"חלף עם הרוח". וכן, גם אם מדובר בספר לימוד מהתיכון שסביר כי כבר אינו בתוכנית הלימודים. ואפילו אם מדובר בספרות אג'נדה פוסט פמינסטית במסווה מדעי, (שנקראה לצרכים מחקריים כמובן, שכן כותבת שורות אלה אינה אמונה על אג'נדה מסוג שהוא, בטח לא אם היא חנטריש ניינטיז שעומד בבסיסן של אינספור סאטירות ובדיחות קרש).

בקיצור קוראים יקרים, החלטתי להיפטר מכמה ספרים שספרייתי לא תתמוטט בהיעדרם. זה לא היה קל, ונאלצתי ליישם קריטריונים נוקשים למיון: אם אין לי כל קשר נוסטלגי של ממש לספר – למסור. אם לא פתחתי את הספר הזה בארבע השנים האחרונות ו/או אם אין סיכוי שאפתח אותו שוב אי פעם בעתיד – למסור. אם כתובה הקדשה בפנים – הגם שהספר עומד בשני הקריטריונים הקודמים – להשאיר. אין ברירה. אבל אם זו היתה מתנה נטולת הקדשה שעומדת בתנאים דלעיל – למסור. אם לא קראתי עדיין – לנסות לקרוא בשנה הקרובה. אם לא אקרא – אמסור בעוד שנה.

את מה שלא אמצא לו בית, אתרום לספריה כלשהיא.

עם הסרטים זה היה יותר קל. מאחר שאין לי טלויזיה יותר, ומן הסתם גם לא מכשיר וידאו כל האוסף עומד למסירה. כולל כמה מהסרטים האהובים עלי בעולם. הלב אומר להשאיר, הראש אומר – כשארצה לראות אותם אבקש ממישהו שיוריד לי אותם* או שאשכור את הדויד (לא זה) ואצפה במחשב.

עכשיו אתם נכנסים לעניין:

-          אם אתם רוצים לעיין ברשימת הספרים ו/או הסרטים למסירה ולבחור לעצמכם כמה פריטים

-          אם אתם מכירים חנות יד שניה טובה בתל אביב שקונה ספרים לא תמורת זיכוי

-          אם אתם מכירים ספריה שתהיה מעוניינת בתרומת ספרים ו/או קלטות וידאו (רצוי בבית ספר)

-          אם אתם מכירים מוסד כלשהוא שישמח על תרומת ספרים/סרטים

אנא שלחו אלי מייל ל g נקודה cathrina בג'ימייל או השאירו מייל שלכם פה בתגובות. קוראי וקוראותי בתפוצות – גם אתם מוזמנים לעשות כן.

* הבלוג והכותבת מבהירים בזאת כי אינם מורידים סרטים מהאינטרנט באופן לא חוקי, אבל הם מוכנים לצפות בסרטים שהורידו אחרים, תוך התעלמות גורפת מסוגיית החוקיות, האתיות או המוסריות של פעולה זו.