כתיבה תמה

פשוט יש לי שאלה בוערת, וממילא ההיענות להצעתי הנדיבה ורחבת הלב היתה מביכה למדי.

אז להלן שאלתי:

מישהו יכול להסביר לי למה, מכל הבחורים החמודים והנאים שסרים למרותי* בעבודה,

אני מוצאת את עצמי מתעוררת בלילה מחלום... איך נאמר זאת... אמממ....אהמממ... אוף נו, בסדר - חלום כחול -  דווקא על הבחור שאני הכי פחות מחבבת** בחבורה?

קדימה. יש פה לפחות שתי פסיכולוגיות בחבורה, ועוד כמה אנשים עם רקע מקצועי ו/או אישי ו/או טלויזיוני בתחום. כל ניחוש והצעה יתקבלו בשמחה.

* הבהרה: הם לא באמת סרים למרותי ואני לא ממש הבוסית של מי מהם, אבל אני יותר בכירה מהם (וגם יותר מבוגרת בכך וכך שנים, אבל לא זו הנקודה), ובכל מקרה אני לא מנהלת קשרים אישיים עם גברים שאני עובדת איתם. מי שנכוותה ברותחין*** נזהרת בצוננין.

** וכשאני אומרת הכי פחות מחבבת אני מתכוונת ממש לא מחבבת. כלומר די לא סובלת. כלומר - הוא מעצבן אותי ולא נעים לי לעבוד איתו. ואם כבר שאלתם, אז הוא ממש לא הטיפוס שלי בכל הקשר שהוא.

*** זה סיפור אחר שקשור למקום עבודה פרה-היסטורי מימי העליזים כסטודנטית בעיר אחרת. אולי יום אחד אספר על זה.