דרווין היה האיש שהוכיח לפני קרוב למאה וחמישים שנה כי רק ביולוגים יכולים להבעיר אש תמיד בשדה הקוצים האקדמי, תוך שהם מציתים את הלהבות בפקולטה למדעי הטבע מזריקים להן חמצן טהור בפקולטה למדעים מדוייקים, מלבים את האש לטמפרטורות בלתי נסבלות כשמתקרבים לפקולטה למדעי הרוח (במיוחד ליד כיתות מדעי הדת), וממיסים בחום כמה וכמה קתדרות בפקולטה למדעי החברה.
גם בימינו יש מי שמוכיח כי כדי לקחת ציטוטים של פיזיקאים ומתמטיקאים, להצליב אותם עם אמרות של פילוסופים מפורסמים, משוררים ידועים ואנשי רוח גדולים בשביל להוכיח (ואולי להפריך) הנחות תיאולוגיות, צריך ביולוג. רצוי אחד עם פה גדול, הומור בריטי שנון, חיבה לבעיטה בישבנים אדוקים ומצומקים וביצים בגודל של ברונטוזאור.
ריצ'ארד דוקינס, האיש שהביא לנו את "הגן האנוכי" ו"השען העיוור" מסביר את גישתו לאלוהים. אם לדייק יותר, הוא עונה – בלא מעט הומור וקמצוץ של אגו מפותח – למבקריו הרבים בהתייחס לסוגיה עיקרית אחת: האם יש לו זכות, כמי שמגדיר את עצמו הומניסט חילוני ואתאיסט, להביע דעה על קיומו ואופיו של אלוהים? האם מותר לו להעליב את אלוהים של מישהו אחר בקול או בכתב? האם מותר לו לבקר דתות ממוסדות ואנשים בעלי אמונה?
התשובה שלו, במילה אחת, היא כן. אבל הוא עושה את זה במשך קרוב לשעה ועם לא מעט מילים, תוך שהוא מעביר את הקהל סדנא באינטלקטואליזם של המאה עשרים ואחת. הוא מתחיל בפיסיקהף אסטרונומיה ומתמטיקה, ממשיך לביולוגיה, עובר לגיאוגרפיה, סוציולוגיה, ספרות, עיצוב חזותי, היסטוריה מדעי המדינה וכלכלה, ומסיים בכמה תובנות פסיכולוגיות מרשימות. ממש מסע באוניברסיטה הפתוחה.
למי שרוצה את השורה התחתונה בקצרה, בתמונות ובהרבה הומור, קפצו הישר לדקה 28:54 למונולוג בן שלוש הדקות של הסטנד-אפיסט מרקוס בריגסטוק. למרות הפיתוי שבקיצור, אני ממליצה לא להתעצל, לחדד את האוזניים לאנגלית הנפלאה ולחידודי הלשון של דוקינס עצמו, ולשרוד את כל 56 הדקות של ההרצאה. אני מרשה לכם גם לדמיין שישבתם באותה העת באולם הגדול והמרשים באוקספורד, ואחר כך יצאתם עם שכניכם לשורה לפיינט בפאב.
ולא, זה לא רק לאינטלקטואלים. זה לכל מי שמוכן להכיר בכך שלא משנה במה הוא מאמין, רוב העולם חושב ומאמין אחרת ממנו. וזה בסדר.
שנה טובה לכולם, בלי קשר לאלוהים הפרטיים שלכם.
*מוקדש באהבה לזכרה של אביגיל שלימדה אותו כמה וכמה שיעורים בחשיבה ביקורתית.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
