|
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
שיחה שהיתה
- את יודעת מתי התאהבתי בך?
- נו, מתי?
- כשנסענו באוטו וברח לך נאד
- נאד?
- כן, ואת ישר אמרת 'סליחה' וקצת הסמקת ופתחת את החלון
- זה לא היה סומק, התאפקתי לא לצחוק
- למה?
- כי נאדים מצחיקים אותי. אני לא יודעת למה.
- בגלל זה התאהבתי בך
- בגלל נאד?!
- בגלל שבניגוד לבנות אחרות את מודה שאת משחררת, ובגלל שפלוצים מצחיקים אותך. זה יחודי.
- ואותך?
- מה?
- אותך פלוצים מצחיקים?
- אני לוקח גזים מאוד ברצינות. זאת פעולה גופנית חיונית ומשחררת.
- חחח. אתה נשמע כמו פרסומת למגן תחתון ואני לא מבינה איך נאד אחד קטן גרם לך להתאהב בי
- מה, את עדיין לא מבינה?
- לא
- זה היה כנראה באוויר
- הפוק?
- והאהבה.
- נאד, פלוץ, פוק, יונה, פורץ, יוסוף, רוח, גז, נפיחה, שחרור, פרטוט...
- אה... ל'אמור.... הרבה שמות לה לאהבה.
| |
למה נשים הולכות לשירותים בזוגות - תרגום חופשי
זהו. תרגמתי. אני יודעת שהתעצלתם לקרוא באנגלית.
כשאת נאלצת לצערך לבקר בשירותים ציבוריים את מוצאת לרוב תור של נשים משתרך בעצלתיים. את מחייכת בנימוס (או מבוכה) ותופסת את מקומך בתור בדממה. כשמגיע סוף סוף תורך את בודקת את מפקד כפות הרגליים שמתחת לדלתות בתאים. הכל תפוס ואת עומדת ומנסה לא לחשוב על מים. ואז, דלת אחת נפתחת ואת ממהרת פנימה, מתנגשת כמעט בזו שהרגע יצאה מהתא. את מגלה לדאבונך שהמנעול לא ממש עובד, והדלת מספקת לך הגנה חלקית בלבד. לא נורא את חושבת, העיקר שהיא סגורה.
קופסת "כיסויי המושב" (שהומצאה בוודאי על ידי אמא של מישהי) היא תוספת מבורכת ורצויה בימים רגילים, אך היא כמובן ריקה. היית תולה את התיק על הוו הקבוע בדלת, אך אין כזה בנמצא – אז את תולה אותו בזריזות סביב צווארך, משל היה תיק האוכל שלך כשהיית בת חמש (שהרי אמא היתה מתפלצת אם היתה יודעת שלשבריר שניה בכלל שקלת אפילו את האפשרות להניח את התיק על הרצפה!), מפשילה מכנסיים בזריזות ונעמדת "במצב כריעה".
בתנוחה המוזרה הזו, את מרגישה כמו באימון כושר מתקדם כששרירי הירך הלאים שלך מתחיל לרטוט ולהעיק. היית יושבת, אבל לא טרחת לנגב את המושב קודם או חלילה להניח חלקי נייר חופפים לכיסוי, אז את מתעלמת משרירי הירך האומללים וממשיכה לכרוע כמו איכרה בשדה. כדי לאמן בינתיים גם קבוצות שרירים בפלג הגוף העליון, את שולחת הצידה ולאחור יד לעבר מתקן נייר הטואלט האימתני והריק. בראשך את שומעת את אמא אומרת "מאמי, אם היית מנסה לנקות את המושב קודם היית יודעת שאין בתא נייר טואלט".
שרירי הירך שלך עוברים מרטט קל לרעד של ממש.
את נזכרת בממחטת הטישיו המשומשת שבה ניגבת את אפך אתמול
- זאת שעדיין בתיק שלך
- שתיאלץ להספיק
- שאת מקמטת מחדש תוך מאמץ להגדיל את שטח הפנים הפנוי לניגוב
- ושנותרת קטנה יותר מפרק האצבע שלך
מישהי פותחת את דלת התא ישירות עלייך שהרי המנעול הוא המלצה בלבד. הדלת מכה בעוז בתיק התלוי מצווארך, ומעוצמת המכה התיק, הצוואר ואת עפים לאחור ומתאזנים על הניאגרה. "תפוס!" את נובחת, תוך שאת מזנקת לכיוון הדלת כדי לטרוק אותה , שומטת בטעות את כדור הטישיו המקומט הישר לתוך שלולית על הרצפה, ומאבדת לחלוטין את שיווי המשקל את נוחתת הישר על מושב האסלה. המושב רטוב ואת לא רוצה לדעת למה.
את קופצת ויודעת שמאחור מידי. הישבן החשוף שלך נגע כבר בכל חידק ומיקרוב האורב על המושב הרטוב, בגלל שלא טרחת לצפות אותו מבעוד מועד בשכבות נייר טואלט. לא שהיה כזה ממילא. אמא היתה בוודאי מתכחשת לך לו היתה יודעת, שכן אין ספק בליבך שהישבן הענוג שלה לא נח מעולם על מושב אסלה כלשהו, שכן "לכי תדעי איזה כולירות אפשר לחטוף מזה".
בינתיים, החישן האוטומטי שמאחורי האסלה התחרפן לגמרי ומחליט להוריד את המים, מה שמשגר סילון של מים קרים ומפעיל מערבולת כה עצמתית שאת נאחזת כטובעת במתקן נייר הטואלט (הריק) מחשש להשטף בעצמך אל תוך האסלה.
בשלב הזה את מרימה ידיים. את רטובה מסילון המים ומהמושב הרטוב. את מותשת ושרירי הירך שלך צועקים הצילו. את מנסה לנגב את עצמך עם עטיפה של מסטיק שמצאת בכיס המכנסיים ומקווה לחמוק באין רואה לכיוון הכיור ומתקני הייבוש מצילי החיים שלידו.
את לא מבינה איך מפעילים לעזאזל את הברז, שגם הוא מצוייד בחישן אוטומטי נודניק, אז את "שוטפת" ידיים ברוק ומקווה שמתקן הייבוש הלוהט ישרוף את היתר. רפת רוח את צועדת כנגד התור המתארך מחוץ לשירותים. כבר אין לך כוח לחייך אליהן בנימוס.
מישהי בסוף התור שעוד יכולה להרשות לעצמה קורטוב של נימוס, מציינת בפניך כי שובל של נייר נדבק לך לנעל (איפה היתה חתיכת הנייר המאוסה הזאת כשהיית זקוקה לה, אה??). את תולשת את הנייר ומשליכה אותו לכיוון אותה בחורה "קחי, יכול להיות שתזדקקי לזה".
כשאת יוצאת את מאתרת בן זוגך שהספיק בינתיים להכנס, לעשות ולצאת ועוד נותר לו זמן לתהות מה עלה בגורלך. הוא רוטן לעברך "מה לקח כל כך הרבה זמן, ולמה התיק תלוי לך על הצוואר?".
הקטע מוקדש לכל הנשים שנאלצות להתמודד על חדרי שירותים ציבוריים, וכשירות ציבורי לגברים שיוכלו סוף סוף להבין למה זה לקח כל כך הרבה זמן.
הקטע גם עונה על השאלה הקיומית למה נשים הולכות לשירותים בזוגות. זה כדי שהבחורה השניה תשמור על הדלת המזורגגת, תחזיק לך את התיק ותגיש לך נייר טואלט מתחת לדלת.
| |
למה נשים הולכות לשירותים בזוגות
הקטע הבא נשלח אלי במייל והוא מדוייק, מצחיק וכואב עד אימה. עד שיהיה לי זמן לתרגם אותו לשפת הקודש (במהרה בימינו אמן), קבלו אותו בשפת המקור.
Why women go to public toilets in pairs
When you have to visit a public bathroom, you usually find a line of women, so you smile politely and take your place. Once it's your turn, you check for feet under the stall doors. Every stall is occupied. Finally, a door opens and you dash in, nearly knocking down the woman leaving the stall. You get in to find the door won't latch. It doesn't matter.
The dispenser for the modern "seat covers" (invented by someone's Mom, no doubt) is handy, but empty. You would hang your purse on the door hook, if there were one, but there isn't - so you carefully but quickly drape it around your neck, (Mom would turn over in her grave if you put it on the FLOOR!), yank down your pants, and assume "The Stance."
In this position your aging, toneless thigh muscles begin to shake. You'd love to sit down, but you certainly hadn't taken time to wipe the seat or lay toilet paper on it, so you hold "The Stance." To take your mind off your trembling thighs, you reach for what you discover to be the empty toilet paper dispenser. In your mind, you can hear your mother's voice saying, "Honey, if you had tried to clean the seat, you would have KNOWN there was no toilet paper!"
Your thighs shake more.
You remember the tiny tissue that you blew your nose on yesterday 1. the one that's still in your purse. 2. That would have to do. 3. You crumple it in the puffiest way possible. 4. It is still smaller than your thumbnail.
Someone pushes open your stall door because the latch doesn't work. The door hits your purse, which is hanging around your neck in front of your chest, and you and your purse topple backward against the tank of the toilet. "Occupied!" you scream, as you reach for the door, ping your precious, tiny, crumpled tissue in a puddle on the floor, loose your footing altogether, and slide down directly onto the TOILET SEAT. It is wet of course.
You bolt up, knowing all too well that it's too late. Your bare bottom has made contact with every imaginable germ and life form on the uncovered seat because YOU never laid down toilet paper - not that there was any, even if you had taken time to try.
You know that your mother would be utterly appalled if she knew, because, you're certain; her bare bottom never touched a public toilet seat because, frankly, dear, "You just don't KNOW what kind of diseases you could get."
By this time, the automatic sensor on the back of the toilet is so confused that it flushes, propelling a stream of water like a fire hose that somehow sucks everything down with such force that you grab onto the toilet paper dispenser for fear of being dragged in too. At that point, you give up. You're soaked by the spewing water and the wet toilet seat.
You're exhausted. You try to wipe with a gum wrapper you found in your pocket and then slink out inconspicuously to the sinks.
You can't figure out how to operate the faucets with the automatic sensors, so you wipe your hands with spit and a dry paper towel and walk past the line of women, still waiting. You are no longer able to smile politely to them.
A kind soul at the very end of the line points out a piece of toilet paper trailing from your shoe. (Where was that when you NEEDED it??) You yank the paper from your shoe, plunk it the woman's hand and tell her warmly, "Here, you just might need this."
As you exit, you spot your hubby, who has long since entered, used and left the men's restroom. Annoyed, he asks, "What took you so long, and why is your purse hanging around your neck?"
This is dedicated to women everywhere who deal with a public restroom (rest??? you've got to be kidding!!). It finally explains to the men what really does take us so long.
It also answers their other commonly asked question about why women go to the restroom in pairs. It's so the other gal can hold the door, hang onto your purse and hand you Kleenex under the door.
| |
| כינוי:
קתרינה גרויס בת: 50 תמונה |