בדרך כלל אני לא נוטה לשייך חשיבות רבה לחלומות. כמו שאנף כתב – חלומות הם בסך הכל ירי רנדומלי לחלוטין של המוח, שנח על ידי כך שהוא פורק את החשמל בסערת ברקים עצבית שאנחנו קוראים לה חלום. אני לא מהמאמינים שחלומות בפני עצמם הם מסרים מהתת מודע או שיש להם כוחות נבואיים. זאת הסיבה גם שבדרך כלל אינני זוכרת חלומות. אבל קרה ואני מתעוררת וזוכרת תמונות מסויימות, ותוך כדי התעוררות אותן תמונות מעלות בי שאלות, מחשבות או זרם תודעה.
המחשבות המודעות האלה, שיוצאות מתוך נקודה שהיא בפני עצמה חסרת משמעות, מקבלות תוכן מעצם הפרשנות או האסוציאציות שנעשות מחוץ לחלום, בשעת התעוררות או ערות. כמו הרבה דברים שאין להם משמעות בפני עצמם, יש להם בעיני כוח ככלי השלכתי – כמו כתמי רורשאך, אמנות טובה ואפילו קלפי טארוט. עמדת הפתיחה לשיח שלי עם עצמי, שמתחילה כמעט תמיד בתמונה, ממשיכה בבליל של דימויים פנימיים ורגשות שנדמים חסרי הקשר, ומסתיימת בתובנה חדשה. המוח הפרטי שלי נמצא באוברדרייב ויזואלי כבר למעלה משלושים שנה ולכן נקודת הפתיחה הקוגניטיבית שלי היא כמעט לעולם ויזואלית, אבל אצל מישהו אחר זה יכול להיות הרגש (הרגשתי מבולבלת בחלום), הצליל (היה רעש של ים), התחושה (היד שלו מלטפת לי את כף הרגל ומטפסת משם למעלה), הטעם (לנשיקה שהוא נתן לי היה טעם מר) ואפילו הריח (וניל ואצות ומלח ובירה).
אז חלומות הן לא קריאות כיוון מעמקי הנפש, אבל זכרון מהחלום הוא מבוא לתהליך פנימי – יהיה זה תהליך רציונאלי או אמוציונאלי או שילוב של שניהם. ושוב תודה לאנף על התזכורת.
אז למה שאלתי את השאלה הזאת כאן? כי הפעם נותרתי עם תמונה, רגש, וצליל, ותחושה, וטעם וריח, ומרוב זכרונות חושיים מהחלום לא היה לי בעצם קצה חוט. רק שאלה – למה דווקא הוא?
לכן לא הגבתי ישירות למה שהעלו המגיבים כי העדפתי לחכות לעוד מחשבות נטולות רקע שיגיעו, מעין מבחן השלכה קבוצתי, שיביא אותי לתובנות חדשות. וזה עבד. כבר למחרת התעוררתי עם תובנה אחת חדשה לפחות. כזאת שהתגבשה בשלבים.
ומה הבנתי?
אני לא מהאנשים האלה שנתקעים על תכונות רעות של אנשים אחרים. בדרך כלל קל לי לאבחן ולקלוט אנשים אחרים, וגם כשיש בהם תכונות שאני לא אוהבת, אני משתדלת למצוא באנשים משהו חיובי. זה חשוב לי במיוחד באנשים שאיתם אני עובדת, כי נורא קל להתכנס לאיזו מיזנטרופיות אנטי סוציאלית ולא לחבב איש, אבל זה הופך את סביבת העבודה לגיהינום. איכשהו, אני מנסה להתמקד במה שחיובי בעמיתי לעבודה (בין אם הם ממונים עלי, מקבילים לי, או כפופים לי באופן זה או אחר). מה שהציק לי בעצם היתה העובדה שבבחור הזה אני לא מצליחה להתמקד בחיובי – הוא כל הזמן מעצבן אותי ונורא קשה לי למצוא בו איזו פינה חיובית להאחז בה.
שרה הזכירה שלפעמים מה שאנחנו לא אוהבים במישהו בחלום, הוא בעצם משהו שאנחנו לא אוהבים בעצמנו. אני לקחתי את זה צעד אחד נוסף ותהיתי אם זו יכולה בעצם להיות תכונה שאני לא אוהבת במישהו אחר. כשאנף הזכיר לי שחלומות הם אוסף של אסוציאציות וקישורים לא בהכרח ישירים שהמוח "זורק החוצה" בזמן שהוא ישן, נפל לי האסימון.
הסיטואציה בחלום, קלטתי לפתע, היתה שחזור די מדויק של הדרך שבה האקס ואני התחלנו – שיחה שנונה שהובילה לעיסוי בכפות הרגליים שהוביל לסקס איטי וארוך. נכון, הגבר לא היה אותו הגבר, והמקום לא היה אותו מקום, והפרטים לא היו שם אחד לאחד – אבל זה בהחלט היה דומה בחוויה החושית שלי ובתמונות שזכרתי מהחלום.
הוא מעצבן אותי, כך קלטתי, כי יש בו הדים מסויימים שמזכירים לי את האקס. שוביניזם במסווה של שנינות פלרטטנית. התנשאות שיש לה יסוד סביר (אינטלקט עודף), אבל אין לה בעצם הצדקה (אז אתה אינטליגנט, אז מה? לא בדיוק המצאת את הטוסט). אם לחלום היה מסר, אז הוא שאני לא מחבבת את הבחורצ'יק בגלל האקס, ולא בהכרח בגללו. זו לא אשמתו שאני מוצאת בו קווי דמיון עמומים לגבר שהוא לא מכיר, ושהוא לא באמת דומה לו. אני רק עובדת איתו – אני לא צריכה לאהוב אותו, או לשכב איתו או לכבס לו את התחתונים והתכונות השליליות שלו שעליהן נתפסתי, הן לא באמת סיבה לסלוד מבחור צעיר ומוכשר (גם אם קצת שחצן). בניגוד לאקס, עליו אני סומכת שהוא עוד ילמד.
ואם אפשר רק, את החלום הכחול הבא אני מעדיפה לחלום על מאט דיימון. תודה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
