עד שסוף סוף עברתי לפנימייה אני מתחילה להתלבט.
הימים הראשונים היו ממש אחלה
ואז התחיל להיות משעמם ומוזר ><
ממש רציתי לצאת משם
וכבר לא ידעתי איפה עדיף לסבול..שם,לבד
או בבית.
ואז היה את היומולדת של איה
השתכרתי קצת,והיה ממש כיף
והכי חשוב שקצת התרחקתי משם.
אחרי שחזרתי היה יותר קשה..
מקום חדש,אנשים,שיגרה...שוב פעם הכל חזר על עצמו
ידעתי שזה לא יהיה פשוט
אבל זה באמת קשה כשאין איתך מישו קרוב אליך..
אני מקוה שאחרי פסח יהיה לי קצת יותר קל
כי עד שעברתי,
ואחרי כל המאמצים..אני פשוט לא רוצה להרגיש שעשיתי את זה לשווא.
אחרי מלא זמן שלא ראיתי את אבא שלי נסענו איתו היום לסבתא.
וזה היה אחד הימים בין הקשים שהיו לי מבחינה נפשית..
היה לו שפם.
כל החיים שלו!
והוא החליט להוריד אותו..
וכשראיתי אותו הייתי בהלם..הוא כל כך דומה לסבא שלי ז"ל
דיברנו קצת ואז התחילו הדמעות
לא יכולתי להתאפק.
כמה שאני מתגעגעת אליו..
להערות,לנחירות חחח
כל בוקר שאני שוטפת את הפנים אני ניזכרת איך הוא היה אומר לי שעדיף עם מים קרים
כל בוקר!
ואיך השנתיים האלה עברו מהר,שלא נדע
כאילו שלא קרה כלום
שזה אפילו לא מזיז לאפחד
זאת התחושה מאיך שהזמן עובר
אבל אני אפעם לא אשכח אותו
כי משפחה לא שוכחים.
משו קצת יותר אופטימי P:
אמא שלי נוסעת ביום ראשון לטורקיה..
לחמישה ימים
וזה אומררר:
ח-ו-פ-ש!
אני מקוה שיהיו איזה מסיבות טובות
ושהבנות יוכלו לבוא אלי.
אני כל כך הולכת לנצל את זה
למרות שניגמר לי הכסף ><
טוב נימצא כבר משו
אז שיהיה לנו חג חירות שמח!
וכמה שהתגעגעתי לבלוגגגג :)
3>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
-Nastuska-