לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


החיים שלי... לא יותר ולא פחות


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


2/2008

היה ענק!!!!!


היה כל כך כיף בסמינר הזה... כל כך הייתי גם צריך כזה חופש של חברים והוואי היה ממש כיף... בוא נתחיל....

אני וסיגל היינו אמורים לצאת מוקדם מבצפר אז יצאנו משעה 5 אבל אמא של סיגל נתקעה בפקק תנועה בעליה להדר אז יצאנו 5 דקות לפני שהתלמידים יצאו מבצפר.  עד שהגענו לשם היינו באיחור של דקה וחצי 0_0 והנהג התעצבן על זה שהוא לא יצא בזמן... הנסיעה הייתה כיפית ורצו קטעים... שאלתי מישהו אם הולכות להיות שם מקלחות והוא אמר: "לא, אתה תקבל רק מיטת עץ קטנה כמו בגטו, אה כן ואם זה כמו בגטו עדיף שלא תלך להתקלח" (קחו רגע לחשוב על זה ואז תבינו את הבדיחה) *באמת שלא הייתה כן שום כוונה לצחוק על הנושא אבל מה שקרה קרה אז אם כבר למה לא להוציא כמה דברים שישמחו אנשים אחרים* עוד בדיחה בסגנון הזה:

היטלר הלך בגטו ואוי הוא פוגש ילד, הוא שואל אותו: "בן כמה אתה ילד?

" הילד עונה:"בן 9"

 היטלר:"אוקי"

 הוא ממשיך ללכת ואופס, פוגש עוד ילד,הוא שואל אותו:"בן כמה אתה ילד?"

 הילד עונה:"בן 10"

היטלר:"אוקי" הוא ממשיך ללכת פוגש ילד ושואל אותו:"בן כמה אתה ילד?"

הילדה עונה:"מחר 11"

היטלר:"אופטימי...."

גם על הבדיחה הזאת כדאי לחשוב כמה רגעים לפני שמבינים את זה....

 

בקיצור הגענו למחנה וחיכינו שם מלא זמן ובינתיים שיחקנו כדור-עף עם כדור-סל אין לי מושג איך עשינו את זה אבל התלחנו לתקוע אותו על הגג, לקח לנו מלא זמן להוריד אותו וזאת הייתה פעולה מאוד מגבשת...

אזור דרום ומרכז הגיעו... פגשתי מלא אנשים שלא ראיתי הרבה הרבה זמן כולל את קשת והיה מגניב...

אכלנו ארוחת צהריים שהייתה פחות מסבירה והיה להם שניצל תירס כל כך מגעיל שכדי להעביר את הטעם שתיתי מיץ פיפי מוזר שהיה אמור להיות מיץ תפוזים... פגשנו את דבי שהיא מישהי אירית שהיא פה בשנת שרות כזאת והיא ממש מגניבה... אחר כך נשארנו ערים עד 1 וחצי בלילה ועשינו שטויות.

 

 

 

 

קמתי מוקדם בבוקר(9) והתקלחתי... אחרך כך הייתה טעימה או משהו כזה כי אסור לאכול בשבת. עברנו הדדרכות שממש עזרו לי להבין יותר את התפקיד שלי בצמר"ת...*הרבה דברים מוזרים שקרו עד שהלכנו* אחר כך הלכנו הביתה וסיגל הייתה פסיכולוגית קבוצתית ועזרה לי לפתור את הבעיות עם האח הקטן שלי.ועכשיו אני יושב וכותב את הפוסט הזה וכן יש לי מאה שקל.

 


אני לא מאמין... עד שחשבתי שזה נעלם ואני לא אצטרך לסבול... רק לראות אותה גרם להכול לחזור... לזיכרונות, לאהבה, להכל (עריכה: מעולם לא קרה... אני מבין כמה אידיוט הייתי...)

 


 

 

אני רוצה להתנצל שוב... *זה ישמע מורתי כזה אבל* מי שאני מדבר עליה יודעת.

 

אוהב את כולכם שמקסות שכמותכם

נכתב על ידי , 2/2/2008 22:42  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



יום הולדת שמחכינוי: 

בן: 32




הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , נוער נוער נוער , מגיל 14 עד 18
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לBlackGuitar אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על BlackGuitar ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)