אז חזרתי,
כדי לספר שהטוב לב זה כנראה דבר שקשה להיפטר ממנו.
גם אם יתכחשו הוא תמיד אהיה שם.
ותמיד ,ינצלו אותו.
ותמימות שבאה ביחד פשוט מבצע של 1+1
ויש את האנשים האלה,
שנתנו להם "ממלכה",שכל יום הורסים את הממלכה,
המלכה והנסיך בכלל לא מאושרים כי מישהו שם החליט שהוא המלך.
וכל חבריו הוא מתחייס כנתינים.
והנתינים- טובי לב ונדיבים.
והוא פוגע ופוגע,ולא מבין שהלב שלהם כואב.
וכמה שהם נותנים ונותנים,
ואולי באיזשהוא מקום רחוק ,חשבו לקבל פיצוי קטן
על כל הטרחה.
הפיצוי היה צעקות והתייחסות מזלזלת ופוגעת.
המלך לא הבין שנתנו לו זהב לידיים.
וכל הזמן הוא מלטש ומלטש את הזהב.
ולא מבין שיום אחד זה יקרה,והזהב יעלם ויהפוך לפחם מר ושחור.
עצוב ומאוכזב.
אבל למי שיהיה באמת כואב זה המלך.שחשב שהוא מלך.
שכל הטררם שהוא עושה מחסה על ריקנות וחוסר עמוד שידרה.
המלך השקרן יכל היה להפוך למלך.באמת.
אם רק היה משנה את ההתנהגות שלו ומתייחס אחרת לאנשיו,יקירו.
לאנשים שבאמת אכפת להם ממנו.
היי "מלך" כדי שתזהר,
אנשיך,הפכו לאויביך,
ואתה,אתה אשם בזה.
אתה אחראי להרס הממלכה שלא הייתה ראויה לך מלכתחילה.
אז אל תתפלא לשינוי ההתנהגות שלנו.
אנחנו מקווים שנצליח כי הטוב לב והאכפתיות קורעים לנו את הלב.
"מלך" מה נאחל לך?
שתתבגר,למרות גילך המופלג.
שתחכים למרות כברת הדרך שעברת
והכי חשוב שתנחת על הארץ,
רד אל העם.
כי הכל מוחשי בעולם הזה.
משל שכתבתי ממש ברגעים האלה
וכן ירדו לי כמה דמעות.
כואב לי.
את הנמשל אני אשמור לעצמי.
כי בן אדם לא יכול להרוג את עצמו פעמיים,לא ככה?