בהיתי בפינה שהיא נתנה לי וחשבתי לעומק וחזרתי להתחלה. כמה-עשרה ימים חשבתי שהצלחתי לשנות משהו, בזכות אח שלי, אח שלי לא חושב הרבה מעבר לפרקטיקה, אי-אפשר להיעזר באנשים אחרים, הם חושבים אחרת, כל אחד עם הפתרונות המזויפים שלו,הם שם רק שלא מסתכלים עליהם. אנשים משתמשים בנוסחאות בלי להוכיח אותן, אנשים מקשיבים אחד לשני, אנשים מרגישים שיש להם משהו אבל הם סתם מפזרים את הרעיונות המחוררים שלהם. אף אחד לא באמת רגוע ואני מפסיקה לנסות להיות, רק אני שם שומרת לעצמי את כל ההסברים המרושעים לחפור ולנסח מחדש, בפינה הזאת לא נמצאת ככל שהיא קיימת ולא קיימת ככל שהיא נמצאת, גם היא כבר מזמן לא אמיתית. אין לזה סוף הכל מתפרק לי. אני מתגעגעת ואת אפילו לא קוראת כאן
יצא מוזר. התכוונתי שהמקום בא על חשבון הגשמיות ולהיפך טוב נו כאילו שזה משנה