לחיות את היום (מטרה או חלום?)

פעם חשבתי ש'ללכת לאיבוד' משמעו לאבד את הדרך. היום אני יודעת ש'ללכת לאיבוד' זה לא המקום שבו מאבדים את הדרך, אלא המקום שבו מחפשים אותה. לפעמים אנחנו הולכים במעין מסלול שקבענו מראש, קופצים מנקודה לנקודה בסדר הנכון, בזמן הנכון, במקום הנכון. הדרך לאיבוד תמיד נמצאת שם, היא תמיד אופציה. הדרך לאיבוד תמיד תהיה שם, גם כשכל שאר הדרכים חסומות. הדרך לאיבוד תמיד היתה שם, רק שהנטייה הטבעית היא לא לבחור בה.

מהי בעצם הדרך לאיבוד? לפעמים מגיעים רגעים בחיים בהם התחושה היא שסטית מהמסלול, שהגעת לנקודה בה פתאם לא כל כך ברור לאן להמשיך. הדרך לאיבוד היא החיפוש, היא הניסוי והתעיה, היא סימני השאלה, היא תחושת התלישות. בתקופות האלו יש תחושה שהכל אבד, בעוד שדווקא בתקופות האלו מגלים הכל מחדש. כמו עובר אורח במקום זר, כך המציאות נצבעת בצבעים חדשים ולא פעם מגלים דברים שתמיד היו שם ופשוט לא שמנו לב אליהם. זה לא מקרי שהאנשים שאנחנו פוגשים בדרך לאיבוד, הם לרוב האנשים שנשארים איתנו בהמשך הדרך.

אני מרגישה שהלכתי לאיבוד.