היי:]
בפרק הזה יש כתובות.. אממ לא לדאוג, לא צריך לזכור אותן=] אבל הן משמעותיות לסיפור..
אני לא יושבת שעה וממציאה אותן סתםD:
וכן אממ.. אני ממציאה את כל השמות של המקומות בסיפור הזה.. חח אתם יודעים נכון..?X:
-
פרק 21
-ביקור קרובים-
"או קיי לולה.."
"אה?"
"אני הולך לשאול אותך שאלה ואת חייבת לענות לי בלי לשקר כי זה מאוד חשוב!!"
"למה שאני אשקר..?" פלטה בהשתוממות.
"אוי.. לא יודע למה פשוט תקשיבי.."
"נו?"
"תום הזה.."
"איזה תום?"
"תום נו!! זה שאמרת לי שאת צריכה לפגוש מהמוסד או משהו.."
"אה.. כן נו.."
"מה שם המשפחה שלו?"
"למה?"
"אני חייב לדעת!"
"אבל למה?"
"כי.. נו.. זה באמת משנה?!"
"כןן.." היא פלטה בעצבים.
"כי.. אני אסביר לך כשתגידי!"
"בטוח?"
אלכס עשה פרצוף.
"נו.. באמת אני לא יכולה לדעת!"
"אויש.."
"טוב תום נו תירגע! בסדר אני אגיד לך.."
"..לולה.." המשיך אלכס מבלי לשים לב למה שהיא אמרה.
"מה לולה, מה?"
"תגידי לי בבקשה.."
"אמרתי שבסדר!"
"זה ממש חשוב.."
"ביירון!!"
"מה?" שאל אלכס בבלבול.
"ביירון! זה השם משפחה! ביירון!"
"את צוחקת עליי!"
" אני נראית לך צוחקת?!"
"לא..."
"טוב עכשיו תגיד לי למה זה היה כ''כ חשוב לך?!"
"אה.."
"נו?"
"סתם יש לי ידיד שקוראים לו תום והשם משפחה שלו זה ביירון.." הוא אילתר במהירות וכבר האמין שהצליח לעבוד עליה.
"אהא.." היא פלטה באי אמון בולט.
"מה..?"
"אתה באמת חושב שאני אאמין לזה?!"
"למה.. לא?" הוא גמגם.
"אילו זה היה רק זה לא היית קופץ ככה כשאמרתי לך את שם המשפחה!"
"רגע.. למה בכלל היית אמורה לפגוש אותו?!"
"הוו לא! עד שאתה לא עונה לי למה באמת שאלת אותי אני לא עונה לך יותר על שום דבר!"
"אוי נו לולה באמת.. אני.. אני מבטיח שאני אספר לך את כל האמת אם רק תגידי לי למה היית צריכה לפגוש אותו!"
"אתה באמת מבטיח?"
"כן.. באמת"
היא שתקה לרגע ואז ענתה.
"אתה גם אמרת שתספר לי אחרי שאני אענה לך על השאלה הקודמת ולא סיפרת!"
"אוי נו.. אבל אני מבטיח הפעם!"
"אה אז כאילו אם אתה אומר בלי להבטיח אז אתה לא מקיים?!"
"אויש פשוט.. אני אספר לך וזהו, רק תעני לי כי אני צריך לדעת כי זה.. ישנה משהו בסיפור אם תספרי.."
"נכון אני ודנה וג'סטין..? היינו במוסד הסגור בקבוצה מיוחדת, בגלל הגיל שלנו.. כי אתה מבין? כל מי שמתחת לגיל 12 שמים אותו באחת מהקבוצות המיוחדות.. נגיד אנחנו היינו בקבוצה של אלה שיש להם יותר מ3 אזהרות כבר.."
"מתי לעזאזל הספקתן לקבל 3 אזהרות?!" הוא צחק.
"דנה 4.. אני קיבלתי אזהרה אחת בגלל שברחתי מהבית, כמעט לכולם שם יש אותה.. אחת כי רבתי עם ילדה אחת וקצת נסחפנו" היא סיפרה בחיוך, "והייתה עוד אחת כי התגנבתי למשרד המנהלת כדי לחפש תמונות שלי, כי כל אחד שבמוסד שמה, אז עושים לו תמונה ושמים בתיק האישי שלו.."
"נו ומצאת בסוף?"
"כן.. אבל אז המנהלת תפסה אותי שמה ובטעות מרוב שנבהלתי הפלתי את התמונה לתוך האח שלה" היא צחקה, "ומזל.. כי בתמונה נראיתי ממש זוועה" היא חייכה.
"טוב.. תגיעי לעיקר?"
"אז יש שם מן דבר כזה שמהקבוצה שלנו שולחים כל אחד לבקר כמה אנשים מהמשפחה הרחוקה שלו, למי שיש.. מן הסתם עם שומר ומלווים והכל.. מן פרויקט מפגר כזה.."
"רגע רגע... מה את אומרת לי בעצם?" אמר אלכס בתחושה לא טובה שהוא מבין מה היא מנסה להגיד.
"נו אז שלחו אותי לבקר איזה קרובת משפחה שאפילו בחיים שלי לא שמעתי עלייה.. ובאמת הלכתי וזה היה הדבר הכי משעמם שיכול להיות, והייתי אמורה בקרוב לפגוש את התום הזה.. אבל בגלל שברחנו.. לא כ''כ יצא" היא חייכה.
"רגע.. מה הוא כאילו בשבילך? בן דוד?"
"אהא.. איך ידעת?"
"ניחוש.." הוא פלט בייאוש.
ג'ייק ורוברט נכנסו לסמטה צרה וארוכה והתיישבו ליד אחד מהחלונות שהיה חסום בקרשים, דרכם עדיין אפשר היה לראות שרידים לזכוכית מנופצת.
"יאללה זרוק אחת" פלט ג'ייק.
רוברט חיטט לרגע בכיסו, שלף חפיסת סיגריות, ראה שהיא ריקה ואז זרק אותה לג'ייק.
"ומה אני בדיוק אמור לעשות עם זה..?" סינן לו ג'ייק בעצבים.
"יאללה סתום.." פלט רוברט, הכניס את ידו שוב לכיסו והוציא עוד חפיסה, שהפעם הייתה מלאה.
הוא הוציא שתי סיגריות ונתן את אחת מהן לג'ייק.
"בנאדם.. אש?"
"מה אש? מה לא הבאת?!"
"לא.. חשבתי שאתה תביא!"
"פאק! עכשיו גם אין לנו אש?!"
"בוא בוא נבקש ממישו.." פלט ג'ייק וכבר נעמד.
"איזהה בקושי יש פה מישו.."
"נו אז מה אתה מציע שנעשה?!"
"אני אגיד לך מה.." קם רוברט גם והתחיל ללכת לכיוון היציאה מסמטה.
"מה..? חכה שנייה" השיג אותו ג'ייק, "לאן אתה רץ?!"
"יש כאן אחד.. כמה בניינים מפה, שאני מכיר, נבקש ממנו.."
"אני אעלה עד לדירה של מישהו בשביל אש?!"
"קומה ראשונה.. ומה אתה מעדיף להישאר בלי?!"
הם יצאו מהסמטה לסמטה הראשית פלאורצ'ר ,שבדיוק באותו הזמן עבר שם מישהו והתנגש יישר בג'ייק.
"אחח..!!" התעצבן ג'ייק וקם בזמן שהאיש ניסה לסגור בחזרה את המזוודה שלו, שנפתחה בנפילה. המזוודה הייתה מסובבת כך שג'ייק ורוברט לא יכלו לראות מה יש שם, וזה גם לא עניין אותם.
האיש סגר את מזוודתו והסתלק משם וג'ייק ורוברט המשיכו ללכת בסמטה הראשית עד ששמעו צעקות מהכיוון ממנו באו.
הם הסתובבו אבל אלו היו סתם שני נערים שרבו. רוברט כבר הסתובב בחזרה אבל ג'ייק המשיך לעמוד ולהסתכל.
"מה נתקעת על הדפוקים האלה? בוא כבר" התעצבן רוברט.
"עזוב 'תם.. רואה את זה?" ג'ייק הצביע לכיוון פתח הסמטה ממנה יצאו.
"מזה?" על המדרכה היו כמה ניירות קטנים וסוג של ארנק שחור דק.
"זה לא היה שם כשיצאו מהסמטה.. בוא בוא נראה מזה!"
"מה אתה מסכן?! בוא נו.." פלט רוברט אבל ג'ייק כבר הגיע לשם והרים את זה.
"הי בנאדם!" נופף ג'ייק בידו עם הניירות, "תראה מזה!"
רוברט התקרב וראה שהוא מחזיק כמה שטרות ושני דפים שנראו כמו טפסים.
"בואנה זה נפל בטח לזה שעבר כאן..!!"
"זה שהתנגש בי.." מלמל בעצבים ג'ייק, "אבל קלוט! זה דולרים.. בטח איזה בנאדם טחון.. חבל לא נפלו לו עוד כמה.."
"מזה..?" מלמל רוברט והרים את הארנק.
ג'ייק בינתיים היה עסוק בלפענח את הטפסים.
"מזה הבולשיט הזה?!" פלט רוברט אחרי שקרא את מה שכתוב על נייר קטן שהוציא מהארנק.
"מה..? תן לראות!" חטף לו ג'ייק את הנייר, עליו היה כתוב בכתב יד:
רחוב מנטרנר 1534, פינת האיכרים, צפון קנטהאוס.
בכניסה ליד הבית קפה.
להגיע דרך קרונול.
"קנטהאוס..?! אמרתי לך שהוא טחון! כל העשירים גרים שם.. ארתור אמר לי"
"שיהיה.." דחף רוברט את הנייר לכיסו וסרק את הארנק, היו שם עוד כמה מטבעות. הוא לקח אותן וזרק את הארנק בחזרה על המדרכה.
"תביא את זה.." מלמל רוברט.
"את מה?"
"את הטפסים, תביא שנייה.."
"קח.. לא מבין בהם כלום.."
"אידיוט.. תן למישהו שכן למד קצת לקרוא.."
"נו.."
"סתם של איזה חברה.." פלט רוברט בשיעמום ודחף גם אותם לכיסו.
"מה אתה צריך את זה..?"
"סתם שיהיה למשו.. יאללה בוא"
"מה שתגיד.." מלמל ג'ייק והם המשיכו ללכת.
תום פתח את הדלת של הבית וחיכה לצעקות ועצבים, אך אלה לא באו.
הוא עבר את הסלון הקטן והלך לחדר של אביו, הוא פתח את הדלת אבל החדר היה ריק.
'בטח יצא.. אלא אם כן הוא מחכה לי כמו מטומטם בחדר בשביל להרביץ לי..'
הוא פתח את דלת החדר שלו ושל אלכס וכשראה שהוא ריק כפי שציפה, יצא בחזרה לסלון והלך ל"מטבח" הקטן שהיה בפינה, שבעצם היה חלק מהסלון.
הוא מזג לעצמו לשתות ואז קלט על השולחן פתק עם מס' טלפון. מתחת למס' היה כתוב 'מרפאת לנרי, מחלקה 2'.
הוא לא הבין למה לעזאזל יש לאביו מס' טלפון, כשאפילו אין להם טלפון, אבל הוא זכר טוב שמחלקה 2 במרפאה הייתה המחלקה בה אישפזו את אמו.
הוא ראה שנפלו לו מהנעל כמה עלים, בטח משיח הקוצים הענק שהסתבך בו ונפל מוקדם יותר. הוא הרים אותם והלך לכיוון הפח לזרוק אותם, הוא ידע שאביו שונא שהוא מפזר לכלוך ודברים דומים בבית. הוא זרק אותם לפח ומבטו נתקל בתמונה הפוכה שהייתה בפח, שמאחוריה היו כתובים דברים. הוא הרים והפך אותה וראה שזאת אותה התמונה שדחף לו אחד מהנערים לפני כמה ימים, של הילד שהם חיפשו. הוא הפך את התמונה בחזרה וקרא את מה שהיה כתוב עלייה.
תום אחרי שמצאנו אותו בהינאטי.
מהמילה הינאטי יצא חץ והצביע על עוד משהו, שהיה כתוב בעט אחר:
פלאורצ'ר 90.80
-
נכון שלולה קרצייה?D:
גיבו:P
בבלוג זה
בכל הבלוגים
