"אני מאוכזבת מהתעודה שלך. קשה לי להאמין שהיא שלך בכלל.

למה הדרדרת כל-כך? בגלל הדכאון הזה? למה את בדיכאון בכלל? מה כ"כ נורא שמונע ממך ללכת לביה"ס?

זה בגלל שאין לך חברים? אם היית מדברת טיפה אולי היו לך. את כל הזמן שותקת, למה?

כשאני הייתי בגילך היו לי המון חברים. כולם רצו להיות איתי ולידי. תראי גם את אחותך, תראי כמה חברים יש לה.

כשאנשים ניגשים אלייך-תדברי, תנסי לפתח שיחה. תתקשרי לאנשים ותיפגשי איתם. מה שכן, אל תתחברי אל כל אחד. רק אל אנשים חכמים וטובים, תחפשי מישהו ברמה שלך.

את צריכה לחזור אל הציונים המתאימים לך, אחרת למה שמישהו איכותי ירצה לצאת איתך בכלל?"

********

תדברי, תתחברי ובעיקר תעשי. מאוד קל להגיד, אבל קשה לי לחשוב על עצמי עושה זאת. זו לא אני.

ולמה אני מתחברת לטיפשים? כי עם חכמים סביבי אני ארגיש מטומטמת. ליד טיפשים אני מרגישה יותר טובה.

הכי מצחיק היה שלא יכולתי לעצור את שטף הדמעות, אז עשיתי עצמי הולכה לשתות במטבח. היא באה אחריי. חשבתי שהיא רצתה לחבק אותי, אבל היא חלפה על פניי והלכה להכין לעצמה קפה.

מתי הייתה  הפעם האחרונה בה היא חיבקה אותי בכלל?