לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

imagine it


בעיקרון זה עוד בלוג על החיים שלי. אבל לא כל דבר עקרוני=)


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


11/2007

אני ושי


התחלתי לכתוב.

כל בלוגי הסיפורים פה פיתו אותי וניגררתי לעיניין.

מקווה שימצא חן בעיניכם (:

מוזמנים לקרוא ולהגיב!!!!!!!!!!!, חובה להגיב אחרת בשביל מה הכנסתי את הסיפור לבלוג?

השם של הסיפור עוד לא ידוע.

אזזזזזזז...

פרק 1:

"אבא יצאתי"

"לאן בשעה כזאת?"

"מסיבה"

"איך את נוסעת?"

"אמא של יונתן"

"מתי תחזרי?"

"לא יודעת...."

"איך תחזרי?"

"נראה כבר"

"טוב, תקחי פלאפון ותחזרי בשעה נורמלית, תודיעי לי איך את חוזרת" אמר אבי ושב למשחק הסוליטר במחשב.

לבשתי גופיה כתומה עם תחרה לבנה למעלה ומכנסיים קצרים למרות שמזג האוויר עוד לא היה סגור על עצמו.

לקחתי את הסווצ'ר של pull and bear הירוק וחטפתי את הפלאפון שהונח ליד המיקרוגל עוד מהצהריים.

יצאתי החוצה ורוח קרה גרמה לצמרמורת לעבור בגופי.

האור העמום של פנסי הרחוב ליווה את דרכי.

מרחוק ראיתי אורות מכונית שעמדה בצד הכביש.

"וואי כמה שעות לוקח לך י'פרה?, ההורים שלי כבר התעצבנו"

רצתי לעבר יונתן ולעיניי התגלה הוואן של הוריו.

פתחתי את הדלת וראיתי את שירה, הגר, אביגיל, וגולן כבר יושבים חגורים.

נדחסתי אחורה בין אביגיל וגולן.

"היי" אמרתי תוך כדי שחגרתי וסימנתי למלי אמו של יונתן שאפשר להתחיל לנסוע.

"כרגיל מאחרת וכולנו מחכים..." מלמל גולן.

"שלום גם לך..." השבתי בחביבות ונתתי לו נשיקה קטנה על הלחי כדי לרכך את עצביו.

שמעתי צליל דק מהפלאפון שלי שסימן SMS.

"איפה את?"קראתי את ה-SMS

"אנחנו בדרך..., אני, גולן, יונתן, שירה, הגר ואביגיל" סימסתי במהירות בחזרה.

"מיזה היה?" שאלה אביגיל והציצה בפלאפון.

"שי"

"אה, ברור..." מילמל גולן ונראה כי עצביו שבו אליו.

לאחר כמה דקות הגענו למועדון.

מועדון קטן שיודבתניקים בנו ואנחנו מנצלים ערבים פנויים.

"יאללה" אמרה מלי בעייפות.

"ביי מלי, תודה" אמרנו כולם וירדנו מהאוטו.

"רוני... סופסוף הגעתם!" מיהרה אליי אלמה.

"ובאשמת מי?" אמר יונתן ונישק את אלמה.

"קחו חדר" מיהרו לצעוק כמה ילדים שזוגיות היא לא הצד החזק שלהם.

"איפה שי?" שאלתי את אלמה.

"הוא מחכה לך... הוא יושב שם עם נועה ועמית. אמרה אלמה והצביעה על קבוצת הילדים בדשא.

"סבבה..., ניפגש בהמשך" אמרתי וקרצתי לאלמה, הנחתי לזוג לבלות לבד.

"שלום" אמרתי וחייכתי חיוך מאוזן לאוזן.

"מאמי שלי" אמר שי וקם מהדשא.

"מאמי..." אמרתי ונתתי לשי נשיקה שטוחה בפה.

"טוב האבדה נמצאה, אני ועמית פרשנו לדוקים" אמרה נועה וניערה את התחת מהדשא שדבק אליה.

 

"אז מה קורה מאמי?" שאלתי את שי ושנינו התקדמנו בידיים שלובות לעבר המועדון.

למרות שאני יותר חובבת את הבחוץ, רציתי לראות מה קורה בפנים.

"הכל טוב"

"מה עם רני?" שאלתי את שי בשקט.

"לא מדבר איתי"

"איזה סיסי"

"די..."

"טובבב"

נכנסתי פנימה והשיר של סקאזי קיבל את פניי בבומים חזקים.

"יש שתייה?" צעקתי חזק לעבר שי, ניסיתי להתגבר על המוזיקה החזקה.

"יש קולה"

"ילדים קטנים"

"מה את מתנשאת?" צעק שי.

"מתנשאת?" צעקתי בחזרה וצחקתי.

"יאללה בו החוצה" צעקתי.

"מה?!" צעק שי בחזרה.

תפסתי בידו וגררתי אותו החוצה.

"רוני!" שמעתי קול צועק לעברי, הסתובבתי וראיתי את הגר מנופפת בידיה, מכורבלת בזרועותיו של דניאל.

הם ישבו שם, כל ה"חבורה" שלנו,  עמית ונעה, אלמה ויונתן, הגר ודניאל, גולן, לירון ושירה.

אני ושי מיהרנו לעברם למרות התנגדותו של שי, "אין לי כח אליהם..." לחש לי שי אבל לפני שהספקתי לענות לו כבר התישבנו שם.

"נו יאללה נארגן משהו?, איזה וודקה?" אמר עמית בהתלהבות.

"מה אתה משחק אותה בקושי נרגילה אתה מעשן.."השיב לו יונתן, שאף מהנרגילה והשתעל קלות.

"תעביר" אמרה הגר וחטפה ליונתן ואת "צינור" הנרגילה מהיד.

"רוני נו..." לחש לי שי בלי למשוך את תשומת הלב.

"טוב..." מילמתי בחזרה.

"אנחנו הולכים לטיול וחוזרים עוד מעט" אמרתי לכל היושבים.

"הופה!" נשמעו קריאות אבל אני ושי הבלגנו והתחלנו ללכת.

"שי מאמי שלי, מה יהיה?" שאלתי את שי בעצב אחרי שהתרחקנו מעט.

"מה יהיה?" השיב שי.

"אני לא יכולה ככה יותר מאמי שלי!, אנחנו חיים בשקר כבר 8 חודשים"

"רוני אני יודע שזה קשה לך, את החברה הכי מדהימה בעולם אני לא האמנתי שהסכמת לעשות את זה!"

"שי... אני לא יודעת אם אני יכולה להמשיך עם זה יותר" אמרתי בעצב.

שתקנו שנינו, התישבנו על אבן שניצבה בצד והבטנו אחד בשני.

חיבקתי את שי חזק.

שי התחיל לבכות על כתפיי, מותש כבר מהכל.

ליטפתי את שערותיו.

"רוני... אני לא יודע אם אני יכול לספר להם"

"אני יודעת שזה קשה, אני תומכת בך בהכל ואני אוהבת אותך ואתה יודע את זה!"

"אני יודע"

"זה פשוט כבר, זה חונק אותי"

אני ושי התחבקנו חזק.

"רוני, אני לא רוצה לאבד אותך את החברה הכי מדהימה שהייתה לי, אבל אני דופק אותך לגמרי בסיפור הזה"

"מאמי שלי!, זה לא קשור בי בכלל, זה רק אתה, אתה צריך להיות מכן לספר להם...................

 

אהבתם, תגיבו...

 

נכתב על ידי רוני (: , 7/11/2007 21:39  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



כינוי:  רוני (:

בת: 30

תמונה




הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , האופטימיים , אהבה למוזיקה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לרוני (: אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על רוני (: ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)