~ מיאו חתוווולה ~

עכשיו כבר בוקר, מה זה משנה גם ככה לא יכולתי להבדיל בין שניהם.

בכיתי כל הלילה,למרות כל הבכי לא נרדמתי, אולי לחצי שעה.

היום בבוקר לא היה ליידי מלאך שומר שישמור עליי מלעשות טעויות בחיים.

היום הייתי לבד...בין היציאה לבית ספר ולשכחון של המפתחות.

חשבתי שאם כבר אני מאחרת אני אוכל לעשות מה שרציתי.

חיכיתי לאותו מלאך. ראיתי אותו באופק אבל בסופו של דבר הוא לא הגיע.

עשיתי את מה שעשיתי. אפילו לקרוא לזה בשם או לדבר על זה אני לא יכולה. מתביישת במה שאני עושה. לא רוצה שהעולם ידע.

הוא לא יודע, ואף אחד אחר לא יודע.

כל כך לא רציתי לעשות את זה. עמדתי 10 דקות מול השירותים והחזקתי את עצמי בכוח. בסופו של דבר הגעתי למסקנה של "נו מה זה משנה, זה לא יהרוג אותי,בפעם הבאה אני לא אוכל"

אבל גם עכשיו לא אכלתי,אני אף פעם לא אוכלת בבוקר ובכל זאת עשיתי את מה שעשיתי.

לי יש משהו מוזר..

אני לא אוכלת ובכל זאת רוצה להקיא.

אנורקסית אני לא וגם לא בולמית.

אני נמצאת בתקופה קשה בחיים וכנראה זה מה שעוזר לי לעבור את זה או שאולי אני סתם מחמירה את המצב.

לא יודעת. לא אכפת לי. שישאר כמו שזה, כבר אין לי כוח לכלום.