.The taste of metal

המחשבות בראש -
והראש כואב,
מעדיף לישון כל היום,
כמה שזה מאכזב
אבל בסופו של יום
שקמת, ועשית, ואכלת נכון,
וצעד גדול
לא לאנושות, לעצמי,
הבן אדם היחידי שויתרתי לו,

הוא אני.

שמתי הכל בצד
וחיכיתי שמשהו יציל אותי
ותמיד ידעתי
שהאדם היחידי שיכול, זה אני
אבל למי יש כוחות להציל
בן אדם אחד,
בן אדם קטן,
שלא חושב על עצמו

שלא חושב על אף אחד.

זאת מלחמה יומיומית,
לקום מהמיטה,
לאהוב את עצמך.

החרטות בגוף -
והגוף רועד,
מעדיף לשתות כל היום
ולא להתמודד
אבל בסופו של לילה
שיצאת, וישבת, וחזרת
ושכבת לישון,
זה צעד גדול
לא לאנושות, לעצמי,

כאילו הבנאדם האחרון.

שמתי הכל בצד,
לא יכולתי
כי ידעתי שמשהו מפיל אותי
ותמיד זכרתי,
לא יכולתי לשכוח
שהאדם היחידי ששונא זה אני
אבל למי יש כוחות,
לספק אדם ששונא אותך,
ששונא אותי,
ששונא הכל,
שלא יכול כבר לסבול.


איזו שטות.