.The taste of metal

מין מחזוריות מזוכיסטית שכוללת הרבה הרבה כאבים ומשאירה אלפי צלקות וסימנים כחולים.

אני נקשר-ואז עוזב או נעזב,מצפה- ואז מתאכזב או סתם נופל מאוד חזק,מאושר-ונותן לדבר הבא להרוס לי,מתאהב-ושונא או נשנא בין רגע.

משאלות לאוויר,

תקוות שווא

וחלומות שמשום מה מסרבים להתגשם.

יותר מדי מערכות יחסים לא בריאות.

היומולדת שלי התפוצצה לי בפנים,היא רק נתנה לי דיוקן מאוד ברור מול העיניים של העולם שסובב אותי-כל אחד עסוק עמוק עמוק בתחת שלו,מנסה להתחבב ע''י כולם,ולא מרשה לעצמו לעזוב לרגע את המסלול המהיר הזה,היותר מדי מהיר הזה,מהיר מדי בשבילי לפחות.

ואז אני קם למחרת,וכשכולם שואלים "איך הייתה לך היומולדת?" אני עונה בחיוך ומשקר,כי איך זה הגיוני שיום כזה יכול להיות עצוב?

לרגע מרגיש שזה האושר,אוחז בו..וחושב שזאת האמת שלי שאלו הם באמת חיי.

בכל נגיעה יש כאב,יש שיעמום.

בכל מבט כאילו נופלים עליי השמיים.

הכל כ''כ חשוף,כ''כ חשוך,כ''כ חשוב ולא חשוב.

יש עליי יותר מדי.

תודה לכל מי שתמך בי באמת,

אבל התודה הגדולה מגיעה לכל אלה שתקעו את הסכין-בזכותכם היבנתי שאתם כלום חוץ מאנשים קטנים ומסכנים שרק רוצים קצת אהבה.

רק אל תצפו ממני להיות זה שיתם לכם אותה.

אני מרחם על אנשים כמוכם.