וזה הסוף.
אז קודם כל, אני סוגרת את הבלוג מסיבות אישיות.
אני עדיין אגלוש בישרא..
אם, אני רוצה לציין:
אני הגזמתי בפוסט הקודם. אני עשיתי
רושם של ילדה שמתעללים בה, אבל אני בעצם לא....
אני ילדה עם חיים מאושרים, שיש לה נפילות.....
יש לי חדר ענקי, משפחה אוהבת ודואגת, חברים שתמיד מוכנים להקשיב.
כאשר אני פגועה, אני מגזימה בתגובות שלי. בפוסט הקודם, אני לא ציינתי
שלא היתנהגתי ממש כמו מלאך.
אני צרחתי, וקיללתי, ובאמת שבטעות, שברתי.
המון אנשים נפגעו מהפוסט הזה, והחלטתי שאני שומרת מעכשיו
את כל מחשבותיי ואת מה שאני מרגישה,
ליומן.
אני אתחיל יומן, ועליו אף-אחד לא יסתכל, ויציץ.
אז רק רוצה להגיד שאני מתנצלת עם משהו נפגע מהפוסט,
אני באמת מצטערת.
אז בפעם האחרונה:
עמית.