תגידו, אתם בכלל זוכרים את הסיפור הזה?!
אני כן.... אם אתם קוראים חדשיפ, ולא מכירים את הסיפור,
ברשימות למטה יש קישור לכל הפרקים.
אז לקוראים הותיקים: עברתי על כל הפרקים, ושיניתי שצליל בכיתה ז',
ולא בכיתה ו'.
מוכנים להתחיל? קדימה!
מארועי הפרק הקודם:
צליל שלנו חזרה מהדייט הכי חלומי שהיה לה אי-פעם,
ולא לישכוח שהייתה לה את הנשיקה הראשונה שלה!!!
היא מאוהבת לחלוטין! ואלון? רק ידיד טוב.... ירדן יכולה לשמור אותו, מצידה. ועכשיו: לפרק....
-
Dear diary:
היום בבית-הספר, ראיתי את אור מחכה לי ליד השער,
והוא החזיק דובי קטן, עם לב שכתוב אי לוב יו.
אני: "וואו! תודה! זה ממש מתוק =]"
אור: כמוך. היה לי ממש כיף אתמול. אם, צליל,
אני:"מה?
אור:" יש לחבר טוב שלי מח' מסיבה, ההורים שלו בסוף שבוע מחוץ לישוב,
וחשבתי אם את אולי רוצה לבוא איתי."
אני: "בטח! אני אשאל רק את ההורים שלי. מבחינתי זה בסדר גמור!"
אור:" טוב בובי.. בואי ניכנס לכיתה, אני חושב שהיה צלצול."
אני:" אם, אור? יש לי שאלה"
אור:" כן?"
אני:" אני ואתה עכשיו, אם, חברים?"
אור:" את רוצה שניהיה חברים?"
לא ידעתי מה לענות... אז חשבתי:
אני:" אני לא טובה בדיבורים....אני יותר טובה במעשים!"
החזקתי לו את הקצה של החולצה, ונישקתי אותו נשיקה קטנה, ואז היינו עניים מול עניים,
האף כמעט נוגע\לא נוגע,
אני:" מה אתה חושב? את רוצה שאני אהיה חברה שלך?"
הוא כרע ברך, והוציא מהכיס שלו שני צמידים של חצאי לב, בכסף,
אור: "צליל, האם, "תתחברי" איתי?"
הוצאתי גיחוך קטן, כי הוא אמר את זה בכל סמכותי, בצחוק כזה....
אני:" ברורררררררררר!"
וכך נכנסנו מחובקים לכיתה, עד שרוני הגיעה והפרידה בנינו.
רוני:" צליל, אני חייבת לדבר איתך דחוף!!!!"
אני:" בואי מאמי, בואי מאחורי הביניין."
הלכנו מאחורי המבנה, ובנתיים, ראיתי שהעניים של רוני הם אדומות ונפוחות. אחריי בכי.
אני:" רוני? מה קרה מתוקה שלי?"
רוני:"י... יו..בל... נ..נ..פרד ממני!!!!"
אני:" מה?! איך?! איך זה קרה?
רוני:" אני לא יודעת. אתמול הוא בא אליי, וראינו סרט בדי וי די, וההורים שלי לא היו בבית,
והוא נכנס לשרותים, ושהוא יצא, הוא אמר שהוא חייב ללכת."
אני:" ואת יודעת אולי מה הוא ראה?"
רוני:" לא. אין לי מושג. אני רק יודעת שאחותי הגדולה נטע, הייתה בשירותים ליפניו.
שחושבים על זה, נטע מש רזה בזמן האחרון..."
אני:" אנחנו לא מדבות על נטע, נכון?"
רוני:" נכון ... זה לא ש..."
היה צלצול.
בשיעור ישבתי ליד לירון, שוב... והיא תיחקרה אותי על הדייט....
אמרתי לה הכל, והיא כתבה בפתק על הפגישה, העבירה אותו בין כל שאר החברות שלנו.
ושזה הגע לשלי, שהייתה האחרונה לקרוא, המורה לקחה מידה את הפתק, וקראה אותו לכיתה.
"לשלי, ירדן, רוני טומי, ולירון .
אתמול לצליל הייתה פגישה עם אור!! הם היו בים בשחיה לילית,
והם היו על הבננה, ורקדו, וגם הם היתנשקו!!!
לא סתם נשיקה, אלה בברלי!!! (לא קשור לסיפור, בברלי זה צרפתית בלי לשון..)
אה!!!!! רוני, איזה מסכנה.... אם אתם לא יודעות, רוני, נכון שיובל נפרד ממך?
לא נורא.....
חחחח... איזה מפגרת השלומית האת!! רואים לה את כל החזייה! (שלומים זאת גם ילדה מהכיתה)
ולמורה רונית, זה רק אני או שיש לה אדום במכנסיים הלבנות שלה?!
מותק, בגילך את צריכה טמפון!"
רונית קראה את הקטע האחרון בבושה,ואמרה ללירון, שלי טומי רוני וירדן להישאר בסוף השיעור.
אבי: "אבל שגם לירון תישאר!"
אני:" מה אכפת לך "
אבי:" סתמי ת'פה!"
אור:" אבי יא'בנזונה! תיהייה בשקט או שאני מוריד לך כאפה!"
אוח... איזה כיף שאני ואור חברים.....
סתיו:"צליל יא'מופקרת! זונה! את פה כולה 7 ימים וכבר מצתרפתת עם מי שאת רואה?"
שתקתי. לא היה לי מה להגיד. אחר-כך היו רק צעקות. יצאתי מהכיתה בריצה לכיון השרותים.
שמעתי צעדים אחריי. לא רציתי לעצור, להיסתובב.
נכנסתי לתא ונעלתי את עצמי. אחר כך, אחריי רבע שעה בערך,
היה צלצול. כמעט כל הבנות בכיתה באו לתא השרותים. חוץ מסתיו, חן ומור.
אין לי כוח יותר לפרט... היה סתם. חשבתי על מה שסתיו אמרה.
ביי יומן... ניתראה מחר. אוהבת הכי הרבה שבעולם: צליל.
מקווה שאהבתם.! תגיבו!!! אוהבת הכי שבעולם: עמית!!!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
