אני מסתכלת לאחור על התקופה של ישרא אחרי שאני מרגישה שהיא עברה כבר.

פעם לא היה עובר יום בלי לחשוב איך אכתוב את הפוסט הבא, אהרהר על התגובות האחרונות או שאריץ את הסיפור של 'רק ידידים' שוב ושוב בראש שלי.

אמרה לי פעם מישהי חכמה שאני אוהבת מאוד ומעריכה משהו כמו "ישרא זה לא באמת מקום תומך, ורק אחרי שיצאתי מישרא נהיה לי טוב יותר". כשהיא אמרה לי את זה אמרתי בסדר, ולא טרחתי לזכור את מה שהיא אמרה מבלי לדעת שיום אחד כל כך אתחבר למילים האלה.

מהנקודה אותה אני זוכרת, הבלוג בשבילי היה מקום בו קיבלתי מעט תשומת לב, גם אם חיובית וגם אם שלילית. מקום בו הכרתי אנשים חדשים, ובו בזמן הכרתי אנשים מחדש.

מקום בו לפעמים אני כותבת בעיקר כדי לכתוב, אוהבת את מה שאני כותבת, וכשאין תגובות או שההרגשה היא שאף אחד לא קורא ההערכה העצמית צונחת פלאים.

ואהבתי את התקופה הזאת. אהבתי להרגיש שייכת ל"בלוגרים", להגיד בגאווה - "אני כותבת בלוג. וכל מי שיש לו מה להגיד, שיצעק אותו עכשיו, כי אני ממש רוצה לענות לו". ובאמת ככה הרגשתי.

עכשיו אם ישאלו אותי אם יש לי בלוג, אני אגיד שכן. אבל מבפנים? אני שונאת את דרישת תשומת הלב הכפייתית שיש לי, שונאת את רוב מה שכתבתי, ושונאת להודות בזה.

פתאום נזכרתי בבלוג הזה. ממרץ עד אוגוסט כתבתי פוסט כל חודש כדי שיהיה את החודש בארכיון, זה איזה פאק קטן שלי. והתחלתי לשכוח ממנו.

ועכשיו כשנזכרתי ורציתי להיכנס, לרגע התבלבלתי עם מספר הבלוג, ולקח לי שנייה להיזכר בשם המשתמש.

וזה הוכיח לי יותר, כמה שכבר.... זהו, עבר מה שהיה פה פעם.

מצאו את ההבדלים:

זאת אני מנראה לי נובמבר 2007...

לא מצאתי תמונה מסוף ז', ההתחלה של הבלוג,

אבל אתם יכולים פשוט לתאר לעצמכם ילדה עוד יותר קטנה.

והתמונה הזאת מלפני בערך שבועיים.

רמז? רוב ההבדלים הם בפנים.

ביי אנשים, אולי עוד נתראה פה.