כולם במסיבה, אני לא רציתי ללכת.

אין לי מה לעשות שם.

מחר אחת הבנות מארגנת פגישה.

אני רוצה ללכת.

אבל בזמן האחרון אני רבה עם כל העולם.

לא רוצה יותר.

הכי מבאס זה שכשאני רציתי לעשות יומולדת, לא היה תאריך, אף אחת לא יכלה.

והנה, מחר יש פגישה, ופתאום כולן יכולות, כולן יכולות לקום מוקדם אחרי המסיבה.

רק אליי הן לא יכולות.

זונות.

אולי בגלל זה אני לא אלך.

כדי להראות להן, שאם הן לא רוצות, לא צריך.

[חוצמזה, עוד אין לי איך להגיע]

הן התקשרו אליי לא מזמן, ביקשו שאני יבוא, אמרו שאני חסרה.

כן בטח.

הן סתם שונאות אותי.

זה היה ככה תמיד.

בהתחלה חברות, אחר כך זורקות אותי לכלבים.

יש לי אולי 3 חברות שאני יכולה לסמוך עליהן, ויודעת שהן יישארו נאמנות.

מתוך בערך 10.

אני בכלל לא יודעת מתי אני יעשה את היומולדת.

שווה לי בכלל?

עם חברות לא אמיתיות.

אולי אני אזמין רק את השלוש.

אולי זה יותר כדאי.

תמר.

עריכה:

אולי אני כועסת כי אני במחזור? :S

ויכול להיות שבגלל הכעס, נפל עליי מצברוח משוררי, בטח אני כותבת כדי לא להיות עצובה, או לא להישתעמם. עמכם הסליחה.

"תראי אותה.

תראי אותה יושבת שם בבית.

יושבת וכותבת, כותבת עלייך.

כותבת על כמה שאת אחרת עכשיו.

תראי אותה.

צמאה לתשומת לב ממך.

צמאה לחברות.

רוצה כל כך לחזור, לחזור אחור בזמן.

לתקופות בהן הייתן יחד, חברות אמת.

תראי אותה.

למה הפסקת לאהוב אותה?

למה היא כבר לא חשובה?

האם היא עשתה לך משהו?

תראי אותה.

היא פשוט רוצה אותך לידה.

האם זה קשה מדיי לביצוע?

את כבר לא אוהבת אותה?

כי היא אוהבת אותך."

"יושבת, עוצמת עיניים, חושבת.

הלוואי והייתי עכשיו זאת האחרת.

זאת שאותה כולם מעדיפים.

זאת שיש לה הרבה חברות אמיתיות,

זאת שאוהבים אותה הרבה בנים.

זאת היפה, החתיכה, זאת שטובה בספורט.

שרוקדת מדהים, המושלמת במושלמים.

הלוואי שהייתי יכולה להגיד לה את זה.

אבל אנחנו לא חברות.

וזה חבל לי.

כי היא בן אדם כל כך טוב.

ורק איתי, זה לא הסתדר."

[הקטע הזה פשוט אמיתי. אני לא יגיד את השם, אבל חבל לי כל כך. כל כך. אני יודעת שלא נוכל להיות חברות, אבל אני רוצה לפחות לדעת שאנחנו לא בריב. היא פשוט שונאת אותי. שונאת. וזה עושה לי כל כך רע, עד שאני שוכחת מה קרה בנינו, ורוצה לחזור לעבר. היא בטח לא זוכרת אותי, ואם היא תקרא את זה, היא לא תבין שזה עליה. הזכרונות רחוקים מדיי.]

"רואה אותך כל יום.

יושב שם בספסל, בהפסקות.

מורידה מבט אל הרצפה,

שלא תראה כמה שאני מסמיקה.

חולמת על הרגע, הרגע שלא יקרה מעולם.

חלומת שנהיה ביחד, אוהבים.

חולמת על נשיקה, נשיקה לא מציאותית.

וזה עצוב לי, וזה כואב, וזה יעבור עם הזמן.

אבל עדיין אני רוצה אהבה.

אני עדיין רוצה אותו."