"היא עומדת שם, בפינה.

אף אחד לא שם לב אליה עדיין.

אנשים חולפים על פניה, לא רואים אותה בכלל.

היא עומדת שם, בפינה.

אף אחד עוד לא הקדיש לה רגע.

אנשים חולפים על פניה, לא אכפת להם בכלל.

היא עומדת שם, בפינה.

מחכה שמישהו יביט, יסתכל, יבין שהיא חייה.

אנשים חולפים על פניה, לא מבינים אותה בכלל.

היא עומדת שם, בפינה.

רוצה שהוא ידבר אליה.

רוצה שהוא יקשיב לה.

רוצה שיאהב אותה.

הוא חולף על פניה, לא רואה, לא אכפת, ולא מבין אותה בכלל."

"הצילו!

אף, אחד לא שומע.

אני טובעת כאן, בתוכו.

הולכת ונגמרת, בכל פסיעה חוזרת לאחור.

הוא מקיף אותי, הוא מכאיב לי, הוא רוצח אותי.

הוא כאן. מגיע באלפי צורות, בלתי ניתן למחיקה.

הוא בתוכי. מנטרל כל רגש שמחה ואושר.

לוקח אותי למקומות האפלים ביותר.

גורם לי לבכות, גורם לי לצרוח.

לפעמים הוא חזק יותר, לפעמים הוא חלש יותר, לפעמים הוא אפילו חולף.

אבל הוא תמיד יחזור אליי.

יבלע אותי, יחנוק אותי, יקיף אותי, יכאיב לי וירצח אותי.

עצב."

תמר.