מחר אני מסיימת ללמוד.

משאירה מאחורי את כיתה ז',

וצועדת בצעדים גדולים אל עבר החופש הגדול, ובאופק הרחוק- כיתה ח'.

המון דברים קרו לי השנה.

הפוכים אחד מהשני, בלתי יאומנים, עצובים, כואבים... וכן, קשה להאמין, אבל גם שמחים.

אם יהיה זה תקציר של חיי האהבה שלי, אעתיק קצת ממעריב לנוער ואכתוב, ממש בתקציר:

התאהבתי, סבלתי, סיפרתי, נגמלתי, חיכיתי, התאהבתי, סבלתי, חשבתי, סבלתי, סבלתי, סבלתי, הסתבכתי, נגמלתי, חיכיתי, נדלקתי, סבלתי, סובלת.

אכן שנה מלבבת ביותר, אבל באופן מפתיע, כשאני מסתכלת עליה מהקצה הרחוק שלה, היא נראית לי רוויה בהרבה דברים אחרים, חוץ מאהבה.

הכרתי חברות חדשות.

מד'-ו', לא היו לי את החברות שלי. הייתה אחת אמיתית, היו עוד 2-3 ידידות, אבל זהו. ממש סבלתי.

המחנכת שלי אמרה לי בסוף השנה שכנראה בחטיבה, כשאכיר בנות חדשות, ואהיה בכיתה חדשה, אמצע את חוג החברות שלי.

ממש לא האמנתי לה. אלוהיייייים כמה שהיא צדקה!

נכון, זה לא מושלם. זה קשה, זה כואב, אבל.. יש! יש לי את החברות שלי, וכשאני אומרת אנחנו, כל אחת מהן מבינה למי אני מתכוונת.

אולי זה נשמע ממש מוזר [טוב, לא רק אולי], אבל זה כל כך משמח אותי...

לימודים. זאת הפעם הראשונה ששנאתי לבוא לביצפר, רק בגלל הלימודים.

אני כל כך אוהבת לבוא לביצפר, אני מרגישה שם כל כך טוב!

חברות, כיתה נהדרת [שלא כל כך משנה לי שלא אוהבת אותי]...

אבל הלימודים. שיט, הלימודים.

בכיתות ד'-ו' אהבתי ללמוד, זה עניין אותי [טוב, חוץ מנושאים מסויימים], והשיעורים הועברו בדרך טובה.

השנה... פשוט חרא.

יצאו לי ציונים טובים, אני ממש לא מכחישה.

אני לא חרשנית. בכלל לא. סתם מעתיקה שעורי בית לפני השיעור, ועדיין מוציאה בדרך כלל 85-100.

התעודה הראשונה שלי [עכשיו אני מניחה שאתם יודעים שאין ציונים-ומכך תעודות בגלל העיצומים] הייתה מצויינת.

באמת, ואני משוויצה, וטוב לי עם זה. הכי נמוך- 90 בספורט, 100 בתנ"ך, 100 בגיאוגרפיה, 94 ערבית, 97 אנגלית, 95 מדעים, 92 מתמטיקה, 95 סיפרות ו... לא נראה לי שהיא עוד.

יצאנו מספיק מהנושא, לימודים שמועברים בדרך ממש לא מעניינת [חוץ משעורי תנ"ך ומדעים], ומשעממים אותי.

כדורעף. אאאאאאאוייי כמה שאני אוהבת כדורעף!

לקפוץ מעל הרשת, לתת את כל כולי כדי שמי שמולי לא תצליח לקבל את הכדור, להנחית את כל החרא שלי בתוך כדור...

אני לא מאוד טובה, אני משקיעה.

אני אוהבת את המבטים המעודדים כשאני מקבלת הנחתה.

אני אוהבת כשאני יודעת שהפעם לא הצלחתי, אבל בפעם הבאה אני אצליח כדי לראות את הפנים השמחים של הבנות, של המאמן, ובעיקר- שלי. לדעת שהצלחתי.

זה בוודאי נשמע טיפשי, אבל אני כל כך מכורה לכדורעף.

אם אני קוראת את הפוסט הזה, נראה כאילו השנה עברה עליי בשמחת יתר.

וזה כל כך לא נכון...

אני הייתי כל כך מדוכאת.

ניסיתי לתת בפוסט הזה אווירה שמחה, אולי כדי שגם אני ארגיש שמחה מזה.

מה שאני כן מרגישה, שהשנה הזאת הייתה גרועה מהרבה בחינות, אבל גם טובה.

כן, שני צדדים. הפוכים ומנוגדים.

ברגע אחד כתבתי מכתב התאבדות וברגע אחר קפצתי מרוב אושר.

מפחיד שעבר בין הרגעים האלה זמן כל כך קצר, כמו שנה.

או שבעצם, הזמן הזה לא כל כך קצר?

למדתי להכיר את עצמי. דברים שלא ידעתי עליי התגלו פתאום,

בין אם בבת אחת ובין אם בזמן ממושך.

אני אתגעגע מאוד למסגרת, לחברות בחופש.

בהתחלה הכל סבבה, הולכים לסבתא, לאילת, למחנה דיי ארוך [שבועיים]..

סבבה, עבר חודש.

אני מכירה את עצמי.

אני לא אפגש הרבה עם החברות.

אני סתם אשב ואמרח ימים שלמים מול המחשב, אשמין ואשתעמם...

באוגוסט יש מחנה כדורעף.

אולי בווינגיט, אולי במרכז מצויינות עמק הירדן.

יהיה כל כך שווה.

ולכיתה ח' יש לי כמה מטרות:

-להישאר הקבצה א' מתמטיקה.

-להיות הקבצה א' אנגלית.

-לרזות.

-להיות יפה יותר.

להכיר אנשים חדשים.

-לא להיתאכזב כל כך מאהבה.

בנתיים זהו, בטח אני יוסיף בעריכה דברים חדשים.

סליחה על החפירה, זה היה חשוב לי.

תמר.

עריכה:

פווווווווו, עברתי את זה!

למדנו היום עד 11, נדמה לי.

שעה ראשונה~סיכום השנה. חופר ביותר. אפילו יותר ממני.

שעה שניה~פרידה מאנשים, כתיבת ברכות וכאלה. היה דיי משעמם.

שעה שלישית+4~סרט בכיתה- הכוכבים של שלומי. לא הסתכלתי, שיחקתי ארץ עיר P:.

ווווווהביתה!

אל החופש המשעמם!

שיט.

דיברתי עם נתי.

נורא רציתי לתת לו חיבוק כשנפרדתי ממנו,

ולהגיד לו כמה אני אוהבת אותו אהבה לא רומנטית,

אבל רק שמתי לו יד על הכתף ואמרתי לו- אני ממש רוצה שנדבר בחופש, והלכתי.

אני כל כך טיפשה.
הוא אוהב אותי. אני יודעת. הוא סיפר לי. דיי מזמן.

הרגשתי כל כך רע, שאני לא יכולה לאהוב אותו חזרה.

שאני בעצם דופקת אותו עם כל החרא שלו.

אני יודעת שזה לא הולך ככה, ושנהיים חברים אם אוהבים, אבל פשוט כל כך ריחמתי עליו.

~זהירות, השווצה~

הוא אמר לי שאני יפה.

צחקתי נורא.

אני??

הוא אמר שאני יותר יפה מהשתי בנות הכי נחשבות בכיתה.

אני לא חושבת שזה נכון, אבל זה ממש החמיא לי.

~והיא נגמרת כרגע~

הסכמנו שבפעם הבאה שאנחנו רואים אחד את השני-חיבוק.

כןכן, אנחנו מטורללים לגמרי.

אני כל כך צריכה לדבר עם מישהו.

לשפוך את כל החרא שלי.

מישהו מתנדב?

לא, ידעתי.

תמר.