אף פעם לא קראתי את הספר מההתחלה עד הסוף,

קראתי כמעט, קראתי את הסוף בפעם אחרת, קראתי קטעים נבחרים.

זה משהו שיש לעשות.

עם זאת, "הנסיך הקטן" סיפק לי כל כך הרבה חומר למחשבה,

עד שהייתי חייבת לכתוב עליו פוסט.

"-אנא... ציר לי כבשה!

-מה?!

-ציר לי כבשה בבקשה!

קמתי ממקומי כהמום רעם. הבטתי כה וכה והנה לפני אישון חביב ומוזר עד מאוד, שהסתכל בי בכובד ראש.והרי דמות דיוקנו המוצלחת ביותר, שצירתי כעבור זמן. אלא שציורי זה איננו מרהיב עין כדמות האיש הקט שנצב לפני. ואין זו אשמתי אני. כאמור, רפו המבוגרים את ידי בהיותי בן שש ובעטים ותרתי על מקצוע הציור ולא למדתי לציר דבר זולת נחשים-בריחים מבחוץ ומבפנים.

בעינים לטושות מרב תמהון הסתכלתי בדמות המוזרה שהופיעה לפני. אל נא תשכחו כי אותה שעה שרוי הייתי בלב מדבר, במרחק אלף מילין מכל מקום ישוב. ובכל זאת לא נראה הברנש הקט כתועה בישימון לא דרך, אף לא כמתעלף מאפיסת כוחות או מרעב, מצמא או מפחד. מראהו לא היה כלל כמראה ילד אובד בלב השממה, במרחק אלף מילין מכל ישוב.

כשעלה בידי סוף-סוף להוציא הגה מפי שאלתי בתמיהה:

-מה מעשיך במקום הזה?..

אך הוא חזר על בקשתו כמדבר על ענין נכבד מאוד:

-אנא... ציר לי כבשה!..

כעמדנו לפני תעלומה גדולה אין אנו מעזים לגלות סרבנות. עם כל הגיחוך שבדבר - שהרי הייתי שרוי אותה שעה במרחק אלף מילין מכל מקום ישוב וצפוי לסכנת מות - הוצאתי מכיסי פיסת ניר ועט נובע. אולם נזכרתי כי רב זמני הוקדש בעיקר ללמודי הגיאוגרפיה, דברי הימים, החשבון והדקדוק; לכן אמרתי לבחורון (בקצת רגזה) כי אינני יודע לצייר. אך הוא ענה ואמר:

-אין דבר. ציר לי כבשה!

מעולם לא צירתי כבשים, לכן חזרתי על אחד משני הציורים, שהיו שגורים בידי, הוא ציור נחש הבריח מבפנים. לתמהוני הרב קרא הנער:

-לא ולא! אינני רוצה בפיל בתוך נחש בריח. הנחש-הבריח הוא בריה מסוכנת והפיל - כבד ומכביד. ואילו אצלי הכל קטן מאוד. אני זקוק לכבשה, צייר לי כבשה!

צירתי.

הוא הסתכל בציור בתשומת לב והעיר:

-לא! כבשה זו נראית חולה מאוד. ציר לי כבשה אחרת.

צירתי שנית.

חברי הקט חיך ואמר בסלחנות:

-עיניך הרואות כי אין זו כבשה. זהו איל. יש לו קרנים...

חזרתי וצירתי מחדש, אך גם ציורי זה לא הניח דעתו ממש כמו הציורים הקודמים.

-כבשה זו זקנה מדי - אמר - רצוני בכבשה שתאריך בימים.

סבלנותי פקעה, כי רציתי להתחיל בהקדם בפירוק המנוע. לכן ציירתי בקוים גסים את הציור הזה ואמרתי:

-זוהי תיבה. הכבשה שאתה רוצה בה נמצאת בתוך התיבה.

לתמהוני אורו פניו של מבקרי הצעיר והוא קרא בשמחה:

-סוף-סוף כונת לרצוני! כלום סבור אתה שכבשה זו זקוקה לעשב רב?

-מדוע שואל אתה זאת?

-כי אצלי הכל קטן מאוד...

-העשב יספיק לה בהחלט - אמרתי - הרי נתתי לך כבשה קטנטונת.

הוא הרכין את ראשו מעל לציור ואמר:

-לא קטנה כל כך... ראה, היא נרדמה!..

וכך התודעתי אל הנסיך הקטן."

הקטע הנ"ל, הוא אחד האהובים עליי מתוך הספר.

הוא [לדעתי] מן הקדמה לספר, החושפת את המספר לתמימות ילדים.

הקטע יפיפה.

אני מניחה שמתישהו אוסיף פה עריכה ועוד קטעים, ואולי אפילו יהיה לי כוח לחפור על המשמעות שלהם, מה שקודם ללא ספק לא היה לי כוח.

תמר.

החלטתי לשים פה עוד קטעים... הם לא בסדר מסויים או מהתחלת הפרק עד סופו, אלא פשוט קטעים.

"יש לי יסוד לשער כי הכוכב שממנו בא הנסיך הקטן הוא הכוכבית הידועה בסימן "ב-612". כוכבית זו ראו בטלסקופ רק פעם אחת בלבד. אסטרונום תורכי הוא שגילה אותה בשנת 1909. התוכן התורכי הופיע בועידה בינלאומית לאסטרונומיה והוכיח את דבר תגליתו באותות ובמופתים. אך איש לא האמין לו בגלל לבושו המוזר.

כך דרכם של המבוגרים...

למזלה של הכוכבית "ב-612" קם בתורכיה מושל תקיף, שפקד על בני עמו להמיר את בגדיהם בלבוש אירופאי, אף הכריז כי כל העובר על חוק זה אחת דתו להמית. בשנת 1920 חזר התוכן והוכיח את דבר תגליתו. הפעם הופיע בחליפה אירופאית הדורה מאוד והכל קיבלו את דעתו.

אם סיפרתי לכם את הפרטים על אודות הכוכבית "ב-612" אף גיליתי לכם את מיספרה הסידורי, לא עשיתי זאת אלא בגלל המבוגרים הללו. כך דרכם של המבוגרים החובבים ספרות ומספרים. אם סחת להם על חברך החדש, לעולם לא יבקשו לדעת את עיקרי הדברים ולא ישאלו: "מה טיבו של חבר זה? האם קולו ערב לאוזן? אילו משחקים חביבים עליו ביותר? האם הוא מאסף פרפרים?" ורק זאת יבקשו לדעת: "בן כמה הוא? כמה אחים לו? מה משקלו? כמה משתכר אביו?" הם סבורים כי רק כך אפשר להכיר את האיש ולעמוד על טיבו. אם תספרו למבוגרים "ראיתי בית נאה בנוי לבנים אדמדמות; בחלונותיו פרחי גרניון ויונים שוכנות על גגו" - לא יוכלו המבוגרים לתאר לעצמם את הבית. הם לא יתפסו את העניין אלא אם כן תאמרו להם: "ראיתי בית שמחירו עשרת אלפים לירה." רק אז יקראו בהתפעלות: "מה יפה בית זה!.."

בדומה לזה אם תאמרו להם: "הראיה לכך שהנסיך הקטן היה חי וקיים, ולא למשל היה, היא העובדה שהוא היה חביב וחמוד, אהב לשחק וביקש לו כיבשה. אם מישהו רוצה בכיבשה, משמע שהוא חי וקיים." אם תאמרו להם, כלום ירדו לסוף דעתכם? הלא  ישרבבו כיתפיהם ויתיחסו אליכם כאל תינוקות! מה שאין כן אם תאמרו להם: "הוא בא מכוכבית "ב-612". דבר כזה יתקבל על דעתם ולא יוסיפו להטרידכם בשאלותיהם המוזרות"

אני לא חושבת שהקטע הזה נכון לכל המבוגרים, אבל הוא עדיין יפה מאוד, לטעמי.

ו.... בגלל שמשעמם לי, עוד קטע... שאותו אני ממש ממש ממש ממש אוהבת, וגם חושבת שהוא נכון...

"ביום החמישי נודע לי, גם הפעם הודות לכיבשה - סוד חייו של הנסיך הקטן. הוא שאלני לפתע פתאום, ללא כל הקדמות, כאילו הייתה שאלתו פרי הירהורים ממושכים:

-כבשה האוכלת שיחים קטנים כלום אוכלת היא גם פרחים?

-כבשה - עניתי - אוכלת כל דבר המזדמן לה בדרכה.

-ואפילו פרחים בעלי חוחים?

-כן, אפילו פרחים בעלי חוחים.

-ולמה משמשים החוחים?

לא ידעתי להשיב לשאלתו. אותה שעה טרחתי לחלץ בורג במנוע האווירון שניתהדק יתר על המידה. שרוי הייתי בדאגה רבה: הקילקול באווירון נראה לי כעת חמור מאוד ומי השתייה שנותרו עימי אזלו והלכו במהירות מבהילה.

-מה צורך בחוחים?

הנסיך הקטן לא נהג לחדול משאלה שהציג עד אם זכה לתשובה. הקילקול במנוע הרגיזני מאוד וכדי לצאת על ידי חובה אמרתי:

-אין כל תועלת בחוחים. הפרחים מגדלים אותם אך ורק כדי להכעיס!

-באמת?

הנסיך הקטן שתק רגע, אחר הטיח כלפי דברים שהיה בהם משום תרעומת:

-אינני מאמין לך! הפרחים תמימים וחסרי ישע. מבקשים להגן על עצמם במיטב יכולתם וסבורים כי הם מטילים אימה בחוחיהם...

לא השיבותי דבר. אותו רגע אמרתי בליבי: "אם מוט זה לא יסב, אעקרנו בפטיש".

אולם הנסיך הקטן הסיח את דעתי מהעניין המטריד.

-האמנם סבור אתה כי הפרחים?..

-לא ולא! - קראתי - איני סבור ולא כלום. אמרתי מה שאמרתי כדי לצאת ידי חובה. הריני עסוק כעת בעניינים רציניים.

הנסיך הקטן הציץ בי כמוכה תימהון.

-עיניינים רציניים!

הוא הסתכל ביבעומדי כפוף על המנוע, שהיה בעיניו מין חפץ מכוער בתכלית, בידי הפטיש ואצבעותיי שחורות משמן הסיכה.

-אתה מדבר כמו המבוגרים! - העיר הנסיך הקטן -

התביישתי במקצת. אך הוא הוסיף קשות:

-אתה מערבב את הדברים, אתה מבלבל הכל!..

הנסיך הקטן רגז מאוד. הוא ניער את תלתליו הצהובים ואמר:

-מכיר אני כוכב, שם שוכן אדם שפניו מכורכמים. איש זה לא הריח פרח מימיו. מעודו לא היסתכל בכוכב, אף לא אהב אדם מעולם. מימיו לא עשה דבר זולת חיבור מספרים. במשך כל היום הוא חוזר ואומר כמוך" "אנוכי אדם רציני! אנוכי אדם רציני!" וברומרו כן הוא מתנפח מרוב גאווה. אך יצור זה איננו אדם- זוהי פיטריה!

-מה?!..

-פיטריה!

פני הנסיך הקטן החווירו מזעם.

-הפרחים מגדלים חוחים זה מליונים בשנים, ואף על פי כן אוכלים הכבשים את הפרחים זה מליוני שנים. כלום אין זה עניין רציני לחקור ולברר למה ומדוע מתאמצים הפרחים כל כך לגדל חוחים, שאינם מועילים להם כלל? והמלחמה הנטושה בין הכבשים ובין הפרחים איננה עניין חשוב? האין זה דבר רציני וחשוב שבעתיים מחשבונותיו של אדון שמן ואדום-פרצוף? ואם מכיר אנוכי פרח שאין שני לו בעולם והוא גדל אך ורק על כוכבי שלי - פרח שכבשה קטנה יכולה לכלותו בנגיסה אחת, בלי להרגיש כלל מה היא עושה - כלום אין זה עניין נכבד בעיינך?

פניו האדימו והוא הוסיף ואמר:

-אם מישהו אוהב פרח אחד ויחיד, שאין שני לו בכל מיליוני הכוכבים, הריהו מאושר אף בהיסתכלו בכוכבים, כי יכול לאמור בליבו: אי שם נמצא הפרח שלי..." אך אם יאכל הכבש את הפרח הלא ידמה בנפשו כאילו דעך לפתע אורם של כל הכוכבים... וכלום זה עניין של מה בכך בעייניך?!

הנסיך הקטן לא יכל להמשיך את דבריו, כי דמעותיו שמו מחנק לגרונו." 

תמר.