"בוא עכשיו, בוא אליי,

בכה איתי, ודמעותיי

על כל העצב הזה.

על הרגש שכבה.

תן לי יד, היישר מבט,

אמור לי קצת, רק מעט

אם גם אתה כזה.

אם אתה לא רוצה...

בלילות אני חושבת.

מתי זה כבר יגיע?

מתאבדת בשבילך

אך שוב, שחור הוא הרקיע

אתה יושב שם, מסתכל.

זה כבר לא אכפת לך אם לי כואב...

זה לא אכפת לך אם לי כואב..."

אני יודעת, לא יפה.

אבל פעם ראשונה, לא התעמקתי יותר מדיי בלנסח כל משפט. פשוט כתבתי את מה שיש לי על הלב. גם חיברתי לזה לחן, זה יצא ככה יותר יפה.

עידכון סתמי ביותר, באמת מצטערת.

תמר.

שיעמום יכול להרוג.

בעצם, שיעמום יכול לגרום לך לרצות להרוג - את עצמך.

אני כרגע לא מאאאאוד משועממת, אבל אני זוכרת לפני יומיים - סיוט.

הפוסטים שלי נורא סתמיים.

אפילו בזה של הנסיך הקטן, כל הכתוב שם זה הקטעים.

תמר.