אתמול יצאתי עם אמא לצעידה..

בקושי התאמצתי, אז רציתי לרוץ עד הבית..

עשיתי לה שלום ביד, ורצתי.

הגעתי הביתה, ואחרי כמה זמן היא מגיעה וצועקת עליי כמה שאני סנובית שנעלמתי לה, ושהיא כמו מפגרת עומדת וצועקת לי וכל מיני כאלה...

היא בקושי מתייחסת אליי עכשיו.

אוקי, לא הייתי אחראית. התנצלתי.

אבל מי היא שתסכים לסלוח לי?

כאילו שהיא מלאך.

יום אחרי היא נכנסה לחדר שלי. היא דיברה איתי המון זמן...

בהתחלה היא חשבה שעשיתי לה את זה בכוונה.

זה ממש העליב אותי. למה שאני יעשה את זה בכוונה?

דיברנו ודיברנו ודיברנו ודיברנו.. בכיתי כל הזמן....

"אמנם אני ילדה,

אבל עדיין יודעת

כמה כואב באהבה

אני עוד כאן, שומעת

שיש פה אכזבה

וכל מה שרציתי,

קיוויתי,

לא, הוא לא היה."

קצר בטירוף, לא משהו... וכמו הקודם, עשיתי לו לחן ואז יצא יפה.. תמיד כשיש כוכב נולד יוצאים לי שירים עם לחנים... חח...

תמר.