המשפט הזה כל כך נכון לגבי.

היו לי ימים טובים, יש לי ימים טובים, אבל בסך הכל, אני עדיין מחכה להם.

"כשאפרוש כנפיים,

אעוף רחוק.

אעוף למקום בו השדות ירוקים,

והפרחים באמת צבעוניים.

יהיו שם אנשים שיעמדו וישירו,

בלי לחשוש מה יחשבו האחרים.

כשאפרוש כנפיים,

אעוף רחוק.

אעוף למקום בו מטעי האהבה שתולים לרוב,

ומותר לקטוף בחינם.

גלי הים יהיו שקטים, ואפשר יהיה תמיד לשחות לעומק.

כשאפרוש כנפיים,

אעוף רחוק.

אעוף למקום בו בועות לא מתפוצצות,

ולבבות לא מתנפצים.

הכוכבים בלילה יאירו אור חזק, כדי שלא ירגישו את החושך.

אם אפרוש כנפיים,

אעוף רחוק.

אבל בנתיים אין לי כנפיים,

ואין לי איך לעוף."

וואי, נראה לי זה בין הקטעים הכי ארוכים שכתבתי.

הוא קצר, אבל זה באמת קשה.

אני לא משהו אוהבת אותו, הוא... בסדר.

תמר.