"יש לה מבט עצוב בעיניים

כמו אחת שכבר אבדו לה כל המילים

רגשותיה מנותקים, עדיין

וליבה מפוזר על הרצפה בקרעים.

היא ממשיכה ללכת, בנתיים

צל הפחד, דובק בה תמיד

שפתיה סדוקות, ידיה שבורות

היא כבר לא רוצה להיות בין החיים.

בלי שם. ילדה עצובה בלי שם.

בשבילה נפלו כבר כל הכוכבים

המאבק הנצחי גדול עליה

אך היא ממשיכה ללכת בדרכים."