בזמן האחרון, הכל חוזר אליי בבום.

פתאום אני מתחילה להבין את המריבה הזאת, שהייתה בין אמא שלי לאחים שלה.

פתאום אני מתחילה להבין את המרחק, הפיזי והנפשי ביני לבינם.

אני מתחילה לקלוט את הפער הזה. את זה שאח שלי הקטן לא מכיר את הבני דודים הקטנים שלו.

איך שמריבה אחת טיפשית יכולה לעשות כל כך הרבה.

לפעמים אני כל כך שונאת את אמא שלי. עזבו סיבות. זה כבר יותר מדיי מסובך.

החיים שלי נורא משעממים. באמת!

הם פשוט חוזרים על עצמם, עוד ועוד ועוד.

אימון כדורעף, וביצפר, וחברה מידי פעם.

אין משהו יוצא דופן, או מעניין.

שגרה, אבל קצת יותר מדיי.

תמר.