החדר שלי מסודר. סוף סוף.

הרגליים שלי מלאות בעקיצות.

יש לנו מקלדת חדשה, במקום זאת שלא עובדת.

שמעתי את רדי סט גו באנגלית.

שיא חדש- קמתי היום ב1 ועשרים.

הכרתי עוד שיר של אריק ברמן- שער 6, ואהבתי.

מצאתי את הדיסק של מירי מסיקה.

הפסקתי לחשוב עליו.

ויש מישהו חדש.

כנראה שמחר באה אליי חברה.

אני צריכה להעביר את התמונות מלפני כמה ימים למחשב.

השמעתי לאמא שלי את אריק ברמן והיא חושבת שהוא מדכא.

אכלתי היום איזה 7 עוגיות שוקולד צ'יפס.

והיא נסעה.

אני נורא רוצה ידיד. דגש על הידיד-בן.

אני גם יודעת מי, בעיקרון.

נראה לי שהוא לא רוצה איזשהו קשר איתי, חוץ מקצת לדבר פה ושם.

אני צריכה להחליף איתה מקום. אני רוצה להחליף איתה מקום. להיות קרובה אליו, אליה, לכל השאר.

וואי, שכחתי שאין ביצפר, בינתיים XD.

וזה מאוד מאוד טוב. מאוד מאוד מאוד.

ואני לא מתגעגעת.

לא לבקרים המעצבנים האלה, שצריך לקום ב6,

ולא לאנשים המפגרים מהכיתה והשכבה שלי,

ולא לשיעורים עוד יותר מפגרים,

ובמיוחד לא לגאומטריה, גאוגרפיה והסטוריה.

שמתי לב שאני כל כך אוהבת מוזיקה.

יש ממש מעט סגנונות שאני לא אוהבת.

למשל, שירי הפקאצות האלה.

וזה לא שאם אני שומעת אותם אני מתחרפנת.

לא אכפת לי.

אם זה מוזיקה, שיהיה.

ג'וני

ביצוע: אריק ברמן
מילים ולחן: אריק ברמן

זה עוד עדכון, שאני מניחה שמי שקורא אותו [ואני לא בטוחה שיש יותר משניים] לא מבין ממנו שום דבר, וחושב שהוא סתמי.

טוב, בשבילי הוא לא.

לפחות חלק ממנו.

אה, ו.. נראה לי שאני צריכה לשים קרדיט, אז התמונות הן מהבלוג שבאמת עוזר.