הממ.. היום היה יום כיפי

העירו אותי בבוקר ב11 ומשהו, נרדמתי שוב. אחר כך העירו אותי עוד פעם, התקלחתי, והלכנו לאחות של אבא שלי, היידועה בתפקידה- דודה.

אז דודה שלי ומשפחתה [היא ובעלה, ילדה בערך בת 20, אחת בת 18, ואחד בגיל שלי] גרים בקיבוץ לייד הכינרת, ותמיד כשהולכים אליהם- אני שמחה.

אני עוד יותר שמחה כשהולכים אליהם בצהריים ולא בערב- וכך גם היום.

הגענו ב1 וחמישה, דיברנו, שאלו אותי לפחות 10 פעמים איך השביתה. נשבעת לכם.

בת דודה שלי נראה לי הכי מסכנה. היא הייתה צריכה לספר לכל אחד לפחות איזה 3 פעמים איך בצבא ובטירונות וכאלה. מבינה את ההתלהבות מצד כל המשפחה, אבל כמה פעמים בן אדם יכול לספר אותו דבר?

נגיד ש, העיקר שהיא בסדר.

אחר כך הגיעו אח של אבא שלי ומשפחתו, אחרי נסיעה ארוכה מראש"לצ, והביאו את סבתא שלי [בעצם, של כל הבני דודים שהיו שם] יחד איתם. ממש התגעגעתי אליה, ושמחתי מאוד לראות אותה ולדבר איתה.

אכלנו, עברנו לצל, המשכנו לאכול, סיימנו לאכול, אכלנו קינוח, אכלנו סלט פירות, שתינו תה/קפה, דיברנו.

העלנו כל מיני זכרונות, זה היה ממש מצחיק.. כמו זה שלפני בערך שנתיים נפגשנו באותו הרכב ובאותו מקום, ושיחקנו ילדים ומבוגרים מחבואים.

וכמו זה שבאותו הרכב ובאותו המקום, לפני שאני ומשפחתי הגענו לחגוג את יום הולדתו של איתמר- הבן דוד בגילי, הוא ובת דודה אחרת שיחקו כדורגל, ואיתמר שבר את היד.

ניסינו גם להיזכר מי היה זה שאכל את הנר כי הוא חשב שזה קישוט מרציפן, כשהיינו ילדים ממש קטנים. סיפורים לגמרי.

שמתי לב, שבקיבוץ- איפה שהייתי היום, אני הכי נהינת במפגשים משפחתיים.

המפגשים אצלינו הם בסדר, לא עושים כל כך הרבה, והמפגשים אצל הדודים מראשון לציון הם.. לא כל כך נחמדים.

טוב, חזרה למה שקרה היום.

הלכנו למגרשי טניס של הקיבוץ, ובגלל שלא הצלחתי לחבוט בכדור פעם אחת- וויתרתי, ואני והבת דודה הכי גדולה שלי, לקחנו אופניים ויצאנו לסיבוב.

היה ממש כיף, והיא התעייפה מוקדם מדיי, אחרי איזה 20 דקות, נראה לי..

אחר כך ישבנו קצת, ונסענו הביתה.

היה ממש כיף, באמת, חבל שאין מפגשים כאלה גם לצד השני של המשפחה.

אולי אני עוד אעדכן הלילה, מי יודע?

הדר.

אני אוהבת אודמים אדומים.