ולמה שלא נראה לכם תמונה?

כן כן, גם המטורף החתיך והמגניב והג'ינג'י וגם סופר שושה המוכשרת! 
ודרך אגב, יש לי עכשיו בערך 1940 כניסות, אני ממש מחכה ל2,000 כניסות! וזה גם יהיה ממש מגניב אם זה יצא בדיוק על הפוסט ה100
[שדרך אגב, זה פוסט 94 ועוד אין לי רעיון לפוסט 100. למישהו יש?]
היום לא הייתי עייפה.
למה?
כי אתמול הלכתי לישון ב10.
וזה ממש כיף, אבל עכשיו אני לא עייפה ולכן מחר אני אהיה עייפה XD.
עזבו, חפרתי.
כשהאהבה מתה אפשר לבכות
כשהאהבה מתה אפשר לקוות
שהאהבה הבאה לא תמות כל כך מהר
ושכל הסיוט הזה ייגמר
כי כשאני רואה את שתי עינייך
חולפות בי צמרמורות
שומעת מילותייך ונזכרת בך עוד
הכל עובר סביבי עכשיו חשוך ומאתגר
גורם לי לרצות להיות רק מישהו אחר.
עכשיו נפלה דימעה על הלחי,
בדיוק כשלך הישתחרר חיוך.
אין לי כוח להבין,
מרגישה הכל הפוך.
יש לי את now 13, זה דיסק ממש מגניב 
ביום חמישי יש יומולדת לשירה, אני מתכננת על להביא עוגה ואולי קצת ממתקים.
אחר כך בערב יש יומולדת לה ולעירית, אני באה.
יום שישי בבוקר אימון ואני מקווה מאוד שהוא יתבטל כי רוב הבנות בטיול ואני אהיה עייפה.
סילבסטר- השנה הוא במצפה אבי"ב, אני ממש לא הולכת... אני לא יעשה כלום, לא סובלת את המסיבות האלה.
חשבתי שיהיה ממש מגניב לעשות מסילבסטר רק לחברות, אבל מסתבר שאף אחת לא רוצה... מילא. 
יום אחרי המסיבה אנחנו מתחילים את הלימודים שעתיים מאוחר יותר, זה מאוד יפה מצד בית הספר להיתחשב בחוגגים ולתת להם עוד קצת לישון. זה גם מאוד יפה שהשעתיים שמחסירים יוצאות על גיאומטריה 
אני מתארת לעצמי שאני אלך לישון מוקדם, ואהיה נורא עצובה על זה שלא הלכתי וכל החברות נפגשות עכשיו... זה מה שבכל אופן הרגשתי במסיחנוכה, חוץ מהקטע שלא הלכתי... פשוט לא ידעתי על זה.
היא הרימה מבטה אל השמיים זרועי הכוכבים. הירח, היה תלוי בפינתו לבד ובשקט, מאיר את האפלה שהישתררה סביבה וסביבו.
ההרים שמולה היתנשאו לגובה רב ואדיר, השקיפו על העולם שמתחתם.
קר היה לה, ושיניה נקשו.
"את רוצה את המעיל שלי?" שאל אותה הנער הגבוה והחיוור.
"לא תודה, אני אסתדר. וחוץ מזה, ללא המעיל גם אתה תיקפא מקור!" השיבה לו.
הנער הצמיד את ידה הקרה אל חהזו.
"שימי את ידך פה, מה את מרגישה?"
"פעימות ליבך."
"נכון, האהבה שלי אלייך תחמם אותך."
ובמילים קיצ'יות וטיפשיות אלה, יסתיים הפוסט 
שיהיה לכולם לילה טוב, הדר.